להתעלם..? להתעניין..? לדאוג..?

הדמעות מציפות אותה,
את פנייה הקטנות שוטפות,
צלקות על ידיה וברגליה מתחדשות כל יום,
מה על ליבה יושב ?
הם לא שואלים,
לא מתעניינים,
להתעלם הם בוחרים.

ליבה שבור,
לבית הספר היא כבר הפסיקה לבוא,
להסתגר בחדר היא מעדיפה,
באוכל היא כבר לא נוגעת,
היא הרוסה,
מחכה לאיזה צלצול קטן,
ממישהו,
היא מחכה שיראו לה קצת אהבה,
דאגה..
אבל הם לא שואלים,
לא מתעניינים,
להתעלם הם בוחרים.

לא פעם את חייה היא ניסתה לאבד,
את כאבה היא מנסה להפסיק,
אולי לא בדרך חכמה אבל לה זה כבר לא אכפת.
היא עצובה,
נשמתה צווחת לעזרה,
אבל אף אחד לא שואל,
לא מתעניין,
להתעלם בוחר,
וזה מה שלה כואב,
שלאף אחד לא אכפת,
שאף אחד לא מתעניין,
שכולם בוחרים להתעלם.
היא חושבת שהיא לבדה בעולם,
היא חושבת שאף אחד אותה כבר לא אוהב,
את החיים היא כבר הספיקה לאבד..
אבל הכל היה משתנה,
אם להם היה אכפת,
אם הם היו מתעניינים,
אם הם היו שואלים,
מצלצלים,
אבל לא,
הם בחרו לא לשאול
הם בחרו לא להתעניין
הם בחרו,
להתעלם.