Just Give Me A Reason ♥ – עונה שנייה, פרק ראשון

"תשמרי על עצמך ילדה שלי" אמא אמרה וחיבקה אותי שוב, "ואת יודעת שאת תמיד מוזמנת, נכון?" היא שאלה ואני הנהנתי בחיוך והתנתקתי ממנה.
אמרתי שלום לכולם בפעם האחרונה ואני, עמית ואבי יצאנו מהבית.
"ברוך שפטרנווו יאלללה בגלאגןן" שמעתי את אדיר צועק מבפנים ושלושתינו התחלנו לצחוק, "כשאת לא פה, את לא פה… אוהב אותךךך אחותי" ילד מפגררר..
אחרי שנייה התחילה מוזיקה ואדיר הוציא את הראש מהחלון.
"מטומטם.." מלמלתי וגילגלתי את העיניים. הוא צחק והוציא לי לשון. אחרי רגע הוא נכנס בחזרה לבית. באתי לסובב את הראש אבל פתאום ראיתי את דולב מסתכל עליי דרך החלון. הוא חייך אליי חיוך עצוב וצייר 'לב' באוויר. נאנחתי ונשכתי את השפתיים, מסתובבת בחזרה לאבי ועמית. בן זונה.
"מעכשיו, כל פעם שאת חושבת עליו את שמה שקל בקופסא הזאת" עמית אמרה והביאה לי צנצנת כזאת. פחחחח מאיפה היא הקריצה את זה?? בבקשה אל תגידו לי שהיא הסתובבה על הצנצנת הזאת כל היום בשביל להביא לי אותה -.-
"ואני מקבל את הקופסא בסוףףף, נכון??" אבי שאל. חיי בסרט הילד !!
"לא אתה לא" היא אמרה והוא התבאס, "כשאת חוזרת, אני ואת עושות שופינג עם הכסף הזה" עמית אמרה בהתלהבות. אני מתחילה לחבב את הרעיון הזה D;
"טובבב אתן והשטויות האלה שלכן" אבי אמר והרים את המזוודה שהוא סחב, "ישלנו אוטובוס עוד חצי שעה, אנחנו צריכים לטוס" הוא המשיך ושלשתינו התחלנו ללכת לתחנה מרכזית ומשם לאוטובוס.

"כמה כסף אתם חושבים שהיה פה עד שנגיע?" עמית שאלה אותנו בחיוך בזמן שזרקה את הצנצנת מיד ליד. בנתיים כבר היה בה ארבע שקל. הרגע עלינו לאוטובוס לבאר שבע וכבר חשבתי עליו ארבע פעמים, מה יקרה בחודשיים האלה??
"חמש בהגזמההה" אמרתי ושניהם צחקו.
"עד שנגיע היא תצטרך כבר למכור את הבגדים חחח" אבי אמר והוא ועמית צחקו. ולזה אני קוראת חברים תומכים.. הסתובבתי לחלון והתחלתי להסתכל בנוף. עם המזל שלנו כל המושבים היו תפוסים ואנחנו נתקענו בספסל האחורי. איככככ הכול שם היה מלא במסטיקים מגעילים, חצי מהחלון היה מלא במספרי טלפון של שרמוטות והזקנה שישבה ליד אבי התחילה לשלוח ידיים חחחח (;
"אתם סתם מגעילים, אני לא חושבת עליו כלכך הרבה.." אמרתי ונשמתי עמוק. על מי אני עובדת?? דולב הזה אשכרה לא יוצא לי מהראששש!! צאאא דיבוקקק צאאא!! אוףףף שיט חשבתי עליו עכשיו -.-
שמתי שקל בצנצנת והחברים התומכים שלי התחילו לצחוק ולחקות אותי.
"לא חושבת עליו כלכך הרבה.. כן כן בטח" עמית אמרה, "רק כל שנייה ביום" זהווו זה הקש ששבר את גב הגמללל !!
"וואי איזה מגעילים אתםםם!! אני מנסה לשכוח ממנו ואתם מזכירים לי אותו כל פעם מחדש!! עזבו אותי, אין לי כוח אליכם" אמרתי ושמתי את האוזניות, נשענת על החלון ועוצמת עיניים. מזל שהם לא נפגעים מהשטויות האלה, הם מכירים אותי יותר מידי טוב והם יודעים שעוד רגע יחזור לי המצב רוח כמו תמיד.
שמעתי שירים איזה חצי שעה (כל האוטובוס כבר הספיק להירדם חוץ ממני) ופתאום היה את השיר של לירן דנינו. נאנחתי ושמתי שקל בצנצנת המטופשת הזאת.
"שונאת אותך.." לחשתי לצנצנת בשקט ובעטתי בעצבים בכיסא שלפני.
פתאום שמעתי 'אווץ' כזה ומישהו הסתובב.
אופסיייי ???