חיים באזעקה פרק 3 יום הדין של אבא חובה להגיב!

"רומי… שם יפה" אמרה לי אמא.
ברגע הזה הרגשתי שאני רוצה לחתוך את השיחה הזאת בסכין.
"מ-1 עד-10, כמה אתה אוהב אותה?" שאלה אמא.
זאת הייתה השאלה הכי מעצבנת שאי פעם שאלו אותי.
למזלי הרדיו הדלוק השמיע "מבזק חדשות, הפסדנו, הסורים כבשו את האזור הגבולי, יש להימנע מהגעה לאזור וכן לעזוב בתים ולהגיע כמה שיותר דרומה על מנת להתרחק מקרב עקוב הדם הזה, המתים בקרב היו רונן כבר, שמואל א', ירמיהו בן משה, לואיס ראשן…
התפרצתי וצעקתי "לואיס ראשן?! אבא מת?!" החלתי לבכות.
גם אמא הזילה דימעה.
"למה הסורים האלה רוצים להרוג אותנו?" שאלה בתמימות אורי.
"אני לא יודעת" ענתה לה אמא.
"טוב השעה כבר 22:30 הגיע הזמן לישון" אמרה אמא בהחלטיות, כאילו הרגע האינטימי והכואב הזה כלל לא קרה…
עלינו לישון.
היה לי קשה מאוד להירדם, אחרי שלוש שעות של האנחויות ושל מחשבות הצלחתי גם אני להירדם.
לא יכולתי שלא לחשוב על אבא, על רועי, על אורי, עליי ועל אמא.
ליבי קיבל מוח משלו והחל לבכות לי בתוך תוכי.
כשהתעוררתי קיבלתי החלטה.
חיפשתי באינטרנט על המוסד.
"לשם אני שייך" אמרתי לעצמי בקול רם חסר פחד.
רועי נלחם, אבא נלחם והגיע הזמן שגם אני אלחם…
בשבילי, בשביל רומי, בשביל המשפחה ובשביל כל הארץ.