הכובען המטורף- חלק תשיעי + הודעה :)

אז קודם ההודעה.
ההודעה היא לגבי הסיפור שלי "ארץ בני האלמוות" שאני מפרסמת כאן.
אני מתחילה לשכתב אותו, וזה אומר שרוב הסצנות שפרסמתי כבר לא רלוונטיות לסיפור,
לכן החלטתי להפסיק לפרסם אותו כאן, כדי שלא ייווצר יותר מדי בלבול (וגם במילא אף אחד לא קורא אותו)
בנתיים אני מפרסמת רק את "הכובען המטורף" ו"המכשפות מאמבר אלי" :)

ועכשיו לחלק התשיעי בסיפור:

סגרתי את הדלת מאחורי ובחנתי את החדר שאליו נכנסתי. בהתחלה הכל היה חשוך, אך ככל שהתקדמתי יותר, כך החדר התברר לי יותר, עד שבמהירה הגעתי לנקודה המרכזית בחדר- קירות ורצפת בטון כהים, נורה שתלויה מהתקרה מאירה את החדר, זוג ספות בשתי פינות החדר, שולחן עץ קטן ועגול במרכז, ומסביבו ישובים ארבעה בחורים ומשחקים קלפים.
אחד מהם היה הכובען. מפתיע.
ניגשתי אליו ולחשתי באוזנו. " מה אתה עושה?"
" משחק רביעיות." ענה.
" זה לא אמור להיות פוקר?" שאלתי בבלבול.
" כן." השיב. " אבל אף אחד לא יודע איך משחקים את זה."
" טוב, נגיד." החלטתי לעבור נושא. " כמה זמן זה ייקח?"
" רק מאה ואחד סיבובים." ענה.
" נהדר שהוספת "רק"." אמרתי בתסכול. " אין מצב לזרז את העניין?"
הוא הביט למעלה בהבעה של חשיבה מאומצת, ואז ענה בנינוחות. " למען האמת, כן."
הכובען הרים את ידו השמאלית באופן אופקי ופתח את מכסה השעון שלו, באותו זמן האיש שישב לידו ניסה להציץ בקלפים שהחזיק. " שלא תעז." אמר לו בטון מאיים במיוחד, והשחקן הנוסף נרתע לאחור וגיחך כאילו לא תכנן דבר. בעזרת האצבע שלו הכובען הזיז את מחוגי השעון שלו קדימה, ומבלי ששמתי לב כבר עמדנו ליד הדלת והתכוננו לצאת.
" תודה רבה לכם, חברים, היה כיף מאוד לנצח אתכם!" הוא קרא לשאר השחקנים בשולחן ופתח לפנינו את הדלת, שהובילה אותנו חזרה לקרון.
ברגע שנכנסנו אוזני השועל שהיו על כובעו נעלמו, וכך גם הזנב. בדקתי את ראשי, והאוזניים המלאכותיות שלי נעלמו גם הן.
לאחר מכן שמתי לב שהוא מחזיק בקופסה שחורה קטנה, שאותה שם בקרון שנמצא לפני הקרון שבו אני הייתי נמצאת במשך הנסיעות.
באותו רגע אני תהיתי, האם הקרון הוא באמת חלק מרכבת, ואם כן, עד כמה ארוכה היא? ומה נמצא בקרון שמלפנינו?