כשהלכת – סיפור אהבה עצוב- פרק ראשון

"צ'או אמא , יצאתי " צעקתי לחלל הבית , סביר להניח שאמא ישנה ולא שמעה , אני כבר רגילה לזה שהיא אף פעם לא מקשיבה כשאני מדברת .. גם אם אני אעלם לשנתיים מהבית היא לא תשים לב , היא עסוקה רק בעצמה ובחבר החדש שלה ג'ון או מה שמו..
אז היי , אני נעמה נאור בת 16 מראשון לציון ,לא ממש גבוהה אבל גם לא נמוכה , שיער שטני , רזה.. ממש אבל.. ועיניים חום דבש נוטה לירקרק ,לאמא שלי קוראים מרי , אבא שלי מת ומאז היא מחליפה כל יום חבר, לא שזה אכפת לי .. אוקיי על מי אני עובדת .. אכפת לי מאד.. אבל לה לא אכפת.. אז אני משתדלת להסתיר שכואב לי.. אני לא ילדה שמראה את הרגשות שלה לזרים , אני לא נפתחת בפניי אף אחד
, חברה טובה? – אין. שנה שעברה סמכתי על ילדה שחשבתי שהיא החברה הכי טובה שלי והתאכזבתי.. אני מפחדת להתאכזב שוב לכן אני מרחיקה ממני אנשים,
אהבה? – אין , אני חושבת שבנים זה עם מטומטם ואני לא חושבת שנולד הגבר שיכול לשנות את דעתי אני חושבת שכווווולם , אחד אחד מהם סטוציונר שכל מה שהוא רוצה מבחורה זה להשכיב אותה..
סגרתי את דלת הבית בעדינות כדי לא להפריע לאמא שלי ולחבר שלה לעשות מה לעזזל שהם רוצים לעשות .. אייככ..>< והתקדמתי לכוון הבצפר.. אויש אני שונאת בצפר.. לפי דעתי זו המצאה מטומטמת.! שמתי אוזניות והתנתקתי מהעולם .. כעבור בערך עשר דקות של הליכה שמתי לב שמישהו כבר שעה צופר לי ולא שמתי לב.. הורדתי את האוזניות והוא התחיל לצעוק "תגידי מה יש לך??? את לא רואה שאת הולכת בכביש??"
"א..א.. אני.. אני לא.. "
"חתיכת ילדה מפגרת שימי לב לאן שאת הולכת.." צעק בפראיות ונסע משם..
'לך תזדיין' לחשתי לעצמי , שונאת טיפוסים כאלה שונאת!!
"חחחחח" לפתע שמעתי מישהו צוחק מאחוריי
הסתובבתי זה היה דן מכיתה י"ב , זה שכל הבנות אוהבות אותו.. אני אישית לא ממש.. הוא סנוב, שחצן, עף על עצמו, מתנשא, שובר לבבות, משחק בבנות, סטוציונר מסריח עוד משהו? אה.. וחתיך.. מאד אפילו..