סיפור ערסים , ליאן ודור פרק 3
פרק 3:״במה אתה בוהה ?״ אמר לי ליאור וצחק
שמתי לב שאני בוהה לה בתחת
אמרתי לו :״בתחת שלה ימצחיק"
היא שמעה ואמרה : " מה אמרת ? "
"כלום נשמה "
ישבנו ודיברנו, הערב נגמר מהר, חזרתי הביתה והלכתי לישון…
מנקודת המבט של ליאן
חזרתי הביתה , אח שלי אבי חיכה לי כבר שם
"ההורים בחול ואני שומר עלייך זה אומר שאת צריכה להקשיב לי" הוא צעק
"אתה לא אבא שלי אני לא הולכת להקשיב לך !!!" צעקתי עליו בחזרה
איזה ילדה שנראית שרלילה יצאה מהחדר שלו ואמרה : " אהוביי אתה בא? "
"ואני זונה " אמרתי והלכתי לחדר
קמתי בבוקר , שמתי טייץ וחולצת בטן וורודה עם סמל התאפרת ויצאתי בדרך פגשתי את לי אז הלכנו ביחד, נכנסנו לבצפר והלכנו לכיתה , הגיעה ההפסקה…
אמרתי ללי : " אני הולכת לחדר מורים חכי לי בספסל ליד המגרש"
"טובייי" היא ענתה
הלכתי לחדר המורים ובדיוק דור הזה יצא : " היי כפרה "
"כפרה תקרא לידידות שלך " עניתי
"טוב טוב מה את עצבנית ?"
"לא עצבנית" עניתי
"טוב נשמה אם את מחפשת אותי אני במחששה "
כמה שניות אחרי שהוא הלך המורה להיסטוריה קראה לו , היא ראתה אותי וביקשה ממני לקרוא לו
הלכתי למחששה, הוא ראה אותי ואמר : " אני רואה הקשת לי , נלך לצד ? "
"מה יש לי לעשות איתך בצד? שאלתי
"טוב אז מה את רוצה? " הוא שאל בעצבנות
"המורה להיסטוריה קראה לך "
"נו מה רוצה הזונה הזאת ?! " הוא שאל בעצבנות
"מאיפה לי ביי" עניתי והלכתי לכיוון חדר מורים , הוא השיג אותי , משך אותי ביד , משכתי תיד אבל הוא היה יותר חזק , הוא הצמיד אותי לקיר ואמר : " אותי לא מייבשים ככה מי ניראלך שאת מלכת העולם ?" הוא אמר
"מי שמדבר עזוב אותי "
"עוד לא נגעתי וכבר לעזוב ? ככה לא תגיעי רחוק " הוא אמר וצחק
התעצבנתי עליו ברמות מטורפות , למה מי הוא חושב שהוא בי לא ישחקו ככה בגלל זה אני לא אוהבת בנים כמוהו
"אם לא תעזוב אותי בעוד שלוש שנייות אני .."
"את מה? " הוא קטע אותי
שתקתי לא היה לי מה לענות
"נו תעזוב אותי באמאשלךךך "
"את תזוזי ברגע שאני ארצה " הוא ענה
"אני פשוט לא מפעילה כוח " עניתי וצחקתי
"כן נסי אותי "
ניסיתי להזיז תידיים אבל לא הצלחתי , הוא היה יותר חזק
הוא ראה שאני לא מצליחה, צחק והלך
בידיוק נגמרה ההפסקה, הלכתי לכיתה , לי הייתה שם ושאלה אותי :" איפה היית?!"
"פאק אני מצטערת דור הזה " עניתי
"טובטוב ישלך מזל שליאור היה שם איתי " היא אמרה וחייכה
צחקתי ונכנסנו לכיתה , המשך היום עבר במהירות, באתי ללי הביתה והיא אמרה : " מחר קניון ? "
"לכבוד מה ?" שאלתי
"עוד יומיים יש מועדוןןן " היא אמרה
"אוי נכון " עניתי
הייתה אצלה עד הערב וחזרתי הביתה
"איפה היית ? " שאל אבי
" צא לי מהחיים " עניתי
" איפה היית ? " הוא שוב שאל
" מה אכפת לך " עניתי
" את רוצה מכות ? " הוא שאל
" בוא תרביץ לי " צחקתי צחוק ציני
"נו ליאןןןן"
" טוב טוב , הייתי אצל לי " עניתי
"מי זאת ? "
" מי שהיית פה אתמול "
"אהה הכוסית " הוא ענה
"כן זאת " צחקתי והלכתי לחדר
יום למחרת הלכתי לקניון עם לי , מאי , ונגה – אני קניתי שמלת מיני עם גב פתוח וריצ'רץ' לכל האורך מקדימה , לי קנתה חולצת בטן באורך חזייה וחצאית גבוה ממש שלא יהיה חשוף מדי , מאי ונגה – הן בסטיות אז שתיהן קנו דברים זהים רק בצבעים שונים.
יום המועדון הגיע, הערב הגיע מהר, הלכתי ללי כדי שאבי לא יראה מה אני לובשת, באתי והתארגנתי שמתי את השמלה והתאפרתי אחרי שסיימתי לי אמרה לי : "פצצה שליי את מוכנה? "
"כן " עניתי , יצאנו לסלון ו….
תגובות (17)
תמשיכי
תמשיכיייי
המממ, יש פה טעויות ורק מכיוון שביקשת להיות עדינות, אהיה עדינה.
הפרק הנ"ל נטול רגשות, מחשבות,תיאורים וכו'.
אם כבר תיארת, זה על הלבוש שהיא לבשה.
השפה- אני חייבת להודות שהיא נוראית. זו שפה של פרחות וערסים. אופס, הסיפור עליהם.
הפסיקים לא במקומם וכך גם בנוגע לנקודות.
טוב, עליי להודות שאני בכלל לא רואה בסיפור הזה סימני פיסוק.
בנוגע לשיח בין הדומיות, לא כך כותבים שיח ספרותי.
"הלכתי לחברה, "אמרתי לאימי בטרם יצאתי מהבית.
זו דוגמא לשיח רציני. וכך הלאה.
את מרבה להשתמש באותן פעלים. לדוגמא: אמרתי, שאלתי, צחקתי.. זהו, איפה אוצר המילים הנרחב שלך?
העלילה מאוד משעממת. כאשר היא (הדמות) מנהלת דוח שיל עם דמות אחרת, את אמורה לתאר את התנהוגתן של הדמויות בעת השיחה, הבעות פנים, החפצים שנמצאים במקום שבו הן מדברות וכדומה. מקווה שתיישמי את הערות הללו. ותביני שזה לטובתך.
יש דבר שלא הבנתי אצל המחברות של דיפורי הערסים
*יש דבר אחד שלא הבנתי אצל המחברות של סיפורי הערסים- כשאתן כותבות סיפורים כאלה, אתן לא מתייחסות אליו כראוי. אתן מזניחות את כל הדברים החשובים שזקוק להם הסיפור. ובעצם מתייחסות לסיפור כאל צ'אט בפייסבוק, או תיאור של יום ורגשות ליומן.
נכון וזו זכותן
אין לך אפילו מושג מה את אומרת.
הן מזלזלות בדבר הכי יפה שנקרא-ספרות.
אם בעינייך אין לדבר הזה ערך, עדיף שלא תדחפי את האף שלך לשאלות שלא קשורות אלייך בכלל.
הסיפורים פה הם לנערות ובדרך כלל לא חייב להקפיד על סימני פיסוק או כל דבר אחר כי זה סיפור שאת יכולה לראות אותו ביום יום אז זה לא ממש ישנה איך תרשמי
מי אמר לך?
כל עוד היא רושמת סיפור, היא אמורה להקפיד על כל הפרטים שחשובים בסיפור.
ואם היא לא עושה זאת, היא לא יכולה לכנות את זה סיפור.
את ממציאה את השטויות הללו? עד כה, אף אחת לא אמרה משפט דומה או זהה לשלך.
טוב מה הקטע שלך
?
את מדברת כמו פרחה.
~גווועל~
אם את לא יודעת על מה את מדברת, אל תתערבי.
להתראוות!
ממש לא זה אתר לנערות כדי לילמוד ליכותב לא כדי ליפגועה בהם כדי שלא יכתבו ותעשי טובה עם את חושבת שאת סופרת תיכתבי ספר ועל תצעיקי להחרים
אני העברתי ביקורת בצורה הולמת על הסיפור.
אם המחברת הייתה נפגעת, היא הייתה אומרת.
אם את חושבת שאת יוצאת אדם גיבור כאשר הינך מתערבת בעניינים שלא קשורים אלייך, את טועה ובגדול.
וזה לא אתר לנערות, זה אתר לסופרים צעירים-יש פה בנים באתר!!
למען האמת, אני באמת עובדת על ספר.
Goodby, bitch
נכון
מסכימה עם the wolf . אפשר לכתוב סיפור על פרחות וערסים בלי קללות וכן לכתוב אותו בצורה נהדרת!
זה מעצבן לקרוא רק קללות ודו שיח וסיפור דל וחסר משמעות. צריך משהו עם עומק.
אין צורך לכעוס, סיפור ראשון שלה והגיוני שיהיו בו טעויות אני מניחה שזה ישתפר.
She wolf – אני אשמח אם תקראי את הסיפורים שלי ותתני ביקורת
זה מה שאני אוהבת בסוג סיפורים האלה שהם לא פלצפנים כאלה ומדברים דוגרי כמו בחיים האמיתיים מה שגורם לסיפור להיות נורא מציאותי כאילו הוא באמת באמת קורה
מצד אחד כן השפה הזו באמת מראה את החיים האמייתים ולכן קל להתחבר אל הסיפורים האלה מהר, בגלל זה אני אוהבת תסגנון,
מצד שני אפשר לגמרי להוסיף קצת צורת התנהגות, רגשות וכמו בכול סיפור סימני פיסוק.
אני רושמת סוגשל סיפורי ערסים (פחות ערסים אבל כאלה בגיל שלנו) ואין שם קללות בשיט, אפשר כמעט על כל משפט לראות מה הם הרגישו באותו רגע ומה הסיטואציה.
וזה הרבה יותר כיפי
למשל "היי כפרה" "כפרה תקרא לידידות שלך" למה היא התעצבנה? לא צריך להתפלסף אבל לפחות להגיד אח"כ : התעצבנתי. שונאת שקוראים לי כפרה! או משהו