בחירתו של פאריס

זאוס ישב על הכס הענקי שלו באולם המסיבות, והסתכל מרוצה על כל האורחים. המסיבות שלי הן הכי מוצלחות! הוא חשב לעצמו בהנאה. "קדימה! לרקוד!" צעק אפולו מעמדת הדי.ג'יי. הוא החליף את הלירה שלו בעמדת די.ג'יי חדשה ומבריקה, שחוברה לרמקולים בגובה של שלושה מטרים.
ואין שום דבר שיפריע לנו עכשיו, הוא חשב בשאננות. אבל זאוס לא ידע כמה הוא טועה…

"הוא עשה מסיבה בלי להזמין אותי?! חצוף שכמותו! אבל לבקש ממני עזרה בנקמות הוא יכול…", מלמלה בכעס נמסיס. היא עמדה עם האופנוע בעל גלגלי "הפקמן" שלה מול אולם המסיבות, ושמעה את המוזיקה שבקעה מבפנים. מהחלון היא ראתה את המוזמנים, רוקדים ושותים נקטר. "אפילו את ניקס והקטה הוא הזמין! אפילו אותן! וגם היפנוס, וכל האלים הזוטרים… חוץ ממני! שוטה! אני אעשה לו שם קצת בלאגן…" נמסיס גיחכה ברשעות. היא קטפה תפוח מאחד העצים שיש באולימפוס והפכה אותו לזהב. "ליפה… מ…כו…לם", היא כתבה בלורד על התפוח. כל מילה שנכתבה נחרטה על התפוח. היא צעדה שלושה צעדים אחורה, וזרקה את התפוח דרך אחד החלונות, שהיה פתוח. התפוח עף באוויר… ועף… ועף… ועף… ונחת על הרגל של זאוס.
"איהההה!!!" צעק זאוס. הוא החזיק בידיו את הרגל הפגועה וקפץ על השנייה. כל האורחים הפסיקו לרקוד, ובהו בו קופץ. "על מה אתם מסתכלים?! בואו תעזרו לי! פגע בי תפוח-זהב-קשה-כמו-אבן!" קרא זאוס. הרגל שלו התנפחה והאזור הפגוע שינה צבע לסגול ולכחול. אפולו עזב את עמדת הדי.ג'יי שלו, הוציא משום-מקום תיק עזרה ראשונה ורץ אל זאוס. "מה פגע בך, לעזאזל?" הוא אמר בפליאה, תוך כדי שהוא חובש אותו.
"כבר אמרתי לך, תפוח זהב!" ענה לו זאוס בכאב. "אתה מתכוון לתפוז?" אפולו של אותו.
"לא… הוא מתכוון לזה", ענתה אפרודיטה, תוך כדי שהיא מחזיקה תפוח מזהב. "ליפה מכולם. טוב, ברור שזאת אני! מי זאת עוד יכולה להיות?" היא אמרה בשחצנות.
"אני!" קראה אתנה. אפרודיטה צחקה, מה שגרם לאתנה להתרגז. "מה מצחיק אותך כל כך?"
"את? היפה מכולם?" היא קראה בבוז. "אולי את בלונדינית, אבל לא כל הבלונדיניות יפות! כל מה שאת עושה זה להילחם ולדבר עם ינשופים. השכל לא הולך עם יופי, חמודה".
"לינשוף אחד יש יותר שכל ממך…" מלמלה אתנה. "מה אמרת?!" אפרודיטה צעקה.
"שלינשוף אחד יש יותר שכל ממך!" אתנה צעקה בחזרה.
"אה, כן?"
"כן!"
"אל תריבו!" פקדה עליהם הרה. "ברור שהוא שלי! אני הרי המלכה!"
"אוי, שקט את!!!" צרחו עליה שתיהן ביחד. שלושתן התחילו בריב קולני. כל אחת אומרת למה לה מגיע התפוח. "כמה רעש בגלל תפוח כזה קטן…", רטן זאוס. או אטם את אוזניו בעזרת כפות ידיו וזמזם לעצמו, כדי לא לשמוע אותן.
"אני מציע שתבקשו ממישהו שישפוט ביניכן", הציע הרמס.
"כן! חפשו בן אדם שישפוט ביניכם!" אמר אפולו. למרבה המזל, שלושתן הסכימו שזה רעיון טוב ועזבו את המקום. "הן הלכו?" שאל זאוס, שעד עכשיו לא שמע כלום בגלל שאטם את האוזניים וזמזם.
"כן", ענה הרמס. "יופי, אז תפעילו חזרה את המוזיקה!", קרא ובקול והמסיבה התחדשה.
* * * * * *
פאריס לא ידע מאיפה הגיעו שלושת הנשים הקשקשניות האלה – הוא סתם טייל להנאתו באחו.
"אתה! עמוד כאן!" פקדה עליו אחת בנימה סמכותית.
"מי אתן?" הוא שאל בשעשוע. לא רואים מחזה כזה בכל יום.
"אנחנו האלות אפרודיטה, הרה ואתנה", הסבירה אחת מהן, בעלת שיער בלונדיני ועיניים אפורות.
פאריס היה המום. "אתן אלות? אני לא מאמין! ככה נראות אלות?" הוא שאל בהתרגשות.
"לא, אנחנו נראות כמו ברביות מפלסטיק. ברור שככה אנחנו נראות! בחיים לא ראית ציור שלי? אני אפרודיטה!" קראה אפרודיטה.
"טוב, אחת מאיתנו נראית כמו ברבי…" מלמלה אתנה.
"למה זה היה טוב?!"
"שקט!", ביקשה הרה. היא הגישה לפאריס תפוח זהב. הוא הביט בו, מוקסם. "אנחנו צריכות שתתן את התפוח ליפה מבין שלושתינו", הסבירה הרה.
"אם תתן אותו לי – אעשה אותך לחכם באדם, האסטרטג הטוב ביותר וגם לוחם דגול", הבטיחה אתנה.
"אם תתן אותו לי – אעשה אותך לשליט גדול ותשלוט בכל אסיה!" הבטיחה הרה.
"אם תתן אותו לי – האישה היפה ביותר בעולם תהיה שלך", הבטיחה אפרודיטה.
לאחר חשיבה קצרה, פאריס החליט. "אפרודיטה, זה שלך". אתנה והרה נדהמו, ואפרודיטה חייכה בניצחון. "אמרתי לכן!" היא צחקה. פתאום הופיעה לצידן האישה היפה ביותר שפאריס ראה. "פאריס – זאת הלנה. הלנה – זה פאריס. ביי ביי!" היא קראה ונעלמה, ואחריה אתנה והרה.
הבעל של הלנה כעס, וככה התחילה מלחמת טרויה. סוף.