הקרבות על הכס: פרק 3
גרייסון
"אז מה עכשיו?" שאלה בריז בזמן ששיחקה עם צמידיה.
השעה הייתה שעת הצהריים המאוחרות וכבר קהל נכבד של אלים נרשם כבר לתחרות.
"עכשיו מחכים למבחן שיקבע אם נכנס לתחרויות או לא" אמרתי בפה מלא אמברוסיה.
"אל תדבר בפה מלא" אמרה ברטינה, "ואני חושבת שצריך להתאמן. צריך הרבה הכשרה כדי להיכנס לתחרויות".
מזג האוויר היה חם ומחניק, אני רגיל לקור ההרים.
"מאיפה לך לדעת שאנחנו לא מספיק מאומנים? זאת הפעם הראשונה שתחרויות כאלו נערכות.." אמרתי שוב בפה מלא.
"אני חושב שבריז צודקת" אמר מת'יו.
"אלים מכל רחבי הארץ באו לאולימפוס בשביל התחרויות האלו, והסיכויים שלנו לנצח הם קלושים גריי" אמרה בריז שעדיין הייתה שקועה בצמידיה.
היא צודקת. אנחנו בעצמנו באנו מהצפון הרחוק ורק לעיתים רחוקות ביקרנו באולימפוס, אנחנו לא יודעים את רמת ההכשרה של שאר המתמודדים על הכס.
"מי אתם חושבים שינצח?" שאלתי בסקרנות, "אני חושב רוב הסיכויים שאחד מהאלים האולימפיים ינצח…".
"אז למה באת להתחרות אם אתה חושב שתפסיד?" שאלה בריז למרות שידעה את התשובה.
אבא שלי שלח אותי כדי להתמודד על הכס, מעולם לא רציתי בו. אך אני לא אאכזב את אבי, בוראוס, אל רוח הצפון.
"טוב לפחות ננסה לעבור את שלב המבחן" אמרתי באופטימיות.
זהו יום ההרשמה השני, נשאר לנו עוד יום להתאמן ואז המבחן הראשון יתחיל.
"כן" היא הסכימה, "לפחות ננסה".
… … … … … … … … … … … … … … … …
בריז הייתה חברתי הטובה מאז שהיינו קטנים. אבי טיפל בה מאז שנעקרה מביתה בטבע.
בזכות המיומנות שלה בניווט רוחות היא עזרה לאבי בתפקידו כאל רוח הצפון.
שהיינו קטנים נהגנו לשחק ביחד ברחבי הארמון התלוי בשמים, להשתולל ולשגע את כל העובדים בארמון.
גם את מת'יו אבי לקחת תחת חסותו.
את מת'יו הכרתי רק שהייתי נער.
משרתו של אבי הביא אותו לארמון כשהוא פצוע וחבול על סף מוות.
הוא אמר שמצא אותו מטייל באחד מהרי הצפון, וכשראה אבי שהוא על סף מוות החליט לטפל בו.
שמת'יו התאושש הוא סיפר לנו שהוא בן אפולו, ועל היכולת המדהימה שלו לרפא אנשים ואת עצמו.
"חשבתי שאצליח לעבור את ההרים" אמר אז, "חשבתי שאוכל לרפות את עצמי מכל מה שאעבור שם".
אני זוכר שאז הוא בכה.
הוא סיפר לנו למה היה צריך לעבור את ההרים.
הוא היה בחיפוש אחר אמו, "אמי עזבה אותי שהייתי קטן" אמר מתייפח.
"טופלתי בבית יתומים בכפר קטן, ויום אחד שמעתי שמועה על אמי שהיא נמצאת מעבר להרים".
"אז החלטת לעבור את ההרים" אמר אבי, "החלטה טיפשית ונועזת מאוד".
"תנוח" אמרה המטפלת שטיפלה בו.
הוא ביקש ממנו לא לספר את הסיפור לאיש.
ומאז אנחנו לא מדברים עליו.
תגובות (0)