למה אתה לא לצידי?!?! פרק 24!!!

"אני כבר בא," הארי אמר.
"מה לאיפה?! הארי אל תתקרב לאוסטין, עזוב זה לא חשוב," אמרתי לו, חששתי שהוא יתווכח עם אוסטין, "לא נראה לך?!, שכחתי את המפתח של האוטו, ואני גם יגיד לכולם שהלכנו שלא ידאגו,
הנהנתי לעברו בחיוך,
אחרי כמה דקות הארי חזר ואז עלינו לאוטו ונסענו למלון, עליתי לישון שאני חבוקה בזרועותיו של האחד שלי הארי!!

"אהה אשלי, מה את לובשת היום?!" טס שאלה אותי בזמן שהיינו כל הבנות בחדר שלי כשהבנים נמצאים בחזרות.
"מה ז'א?! לאיפה הולכים?! .מחר ההופעה של הבנים!" אמרתי והנחתי את ראשי על הכרית.
"מה לאיפה?! למשחק של הבנים נגד המשחק של אוסטין והחברים הדפוקים שלו, מה הארי לא סיפר לך?!" היא שאלה בחשש.
"מה?!?!, את רצינית,מה איזה משחק?? הארי לא סיפר לי כלום," אמרתי בכעס מעט,
"אהה, אתמול הבנים התערבו עם אוסטין והחברים שלו שהם יכסחו אותם במשחק כדורגל,ואז אוסטין אמר שהם ישחקו בתנאי שהמנצח , (הארי או אוסטין) יהיה החבר שלך," מיילי אמרה והבנות הביטו בי בחשש, " הם בעצם התערבו עליי," אמרתי בכעס. בדיוק הבנים חזרו מהחזרות.
"בייב, התגעגעתי אלייך" הארי אמר מחויך ובא לנשק אותי ואני עצרתי בעדו. "אנחנו צריכים לדבר." אמרתי בכעס מעט.
הבנים והבנות הבינו את עצמם ויצאו מהחדר.
"אשלי, מה קרה?!" הארי שאל טיפה מודאג.
"אני יכולה להבין, למה הסכמת לשחק במשחק כדורגל ועוד להתערב עליי מה אני נראית לך?!" צעקתי עליו בכעס.
"אשלי, אני מצטער.הוא פשוט עצבן אותי והייתי חייב להסכים אל תדאגי אני מבטיח לך שננצח ויהי מה!!" הארי אמר.
"איך תנצח בדיוק?!
נייל לא יודע מה זה כדור,
ליאם מפחד מכדור אפילו יותר ממה שהוא מפחד מכפית, לואי סתם לא יודע לעשות כלום, וזאיין סתם לא ישחק כדי שהשיער שלו לא יהרס,ואתה.
אני ממש רגועה עכשיו.
ולא מעניין אותי אתם התערבתם עליי בלי לשאול אותי אני..אוף עזוב לא משנה," אמרתי בכעס ויצאתי מהחדר הארי ניסה לרוץ אחרי אך עצר, כנראה הבין שאני רוצה להיות לבדי.. אחרי שעה שהסתובבתי ברחבי המלון החלטתי לחזור לחדר להחליף בגדים וללכת לישון עליתי לחדר ונכנסתי בשקט.החדר היה ריק הארי לא היה שם.
על המיטה הונח פתק.
לקחתי אותו ופתחתי.
"אשלי,אני כל כך מצטער.
אך אני מבטיח לך שאנצח.
אני אוהב אותך.והנבלה הזה לא ינצח כי האהבה מנצחת ואני אוהב אותך!!!!" היה כתוב במכתב שהארי כתב חייכתי למראה המכתב והחלטתי שאני הולכת למשחק לעודד את הארי הרי גם אני אוהבת אותו. התקלחתי במהירות התאפרתי והתלבשתי הזמנתי מונית עליתי למונית ותוך כמה דקות הייתי במגרש שבו הם קבעו כמו שהבנתי מטס.
נכנסתי למגרש כשאני רואה את הבנים מיוזעים ואת הארי מתאמץ חייכתי לעצמי, הלכתי ליד הבנות והם חייכו אליי.
"כמה, כמה??" שאלתי בחשש את הבנות.
"לבנים 1 ולהם 2," הם אמרו בייאוש. ואז ברגע עלה לי רעיון,