ורד לבן – פרק שמונה

"אמה!" אני קופצת בבהלה מהמיטה.
"לעזאזל איתך קר, הפחדת אותי למוות," יריתי בכעס לעברה.
"את עדיין חיה לא? סימן שלא הפחדתי אותך כל כך. בפעם הבאה השתדל יותר," אמרה, סותרת את דברי בקול לגלגני.
לפעמים אני לא יודעת מה אני עושה בחברתה.
"אמה?" פנתה אלי שוב.
"מה?" אמרתי בכעס, חוזרת למיטה החמה.
"את תאחרי לארוחת בוקר." קרצה לי והלכה משם.
יופי. קמתי מהר, שוטפת את פני ומתלבשת כמה שיותר מהר.
אני יוצאת לכיוון חדר האוכל, כשאני עדיין עסוקה בללבוש את הנעל הארורה.
הארוחות זה לא משהו שאפשר להתחמק ממנו, יש הרבה סיבות. אך אני יודעת את האמתית מבניהם.
"אמה! כאן!" נופפה לי קר למקום ששמרה לי בתור לסריקה.
הסריקה זה מין שער כזה, שמעבירים את הצמיד כדי להראות שלא דילגת על הארוחות.
"הגעת," אמרה קרוליין כשנעמדתי מאחוריה.
"הגעתי." אישרתי את דבריה.
"את מתכוונת לספר לי למה בטי זימנה אותך אתמול?" שאלה בעודה מעבירה את הצמיד בסורק.
"הסתננתי לגן, קייט הלשינה," הסברתי בקצרה, מעבירה גם אני את הצמיד.
"החתיכת כלבה הזאת! שתלך למצוא תחת אחר ללקק במקום של המנהלים." סיננה קר בכעס.
"תאמרי את זה לה, לא לי." לקחתי שני טוסטים, אחד לי ואחד לקר.
"הו, אני בהחלט אגיד." חיוך שובבי התפשט על פניה.
"תשכחי מזה, הסתבכתי מספיק לאחרונה." אמרתי מהר, לפני שתשאב אותי לאחד מתעלוליה הדפוקים.
"נו באמת, מי דיבר עליך בתור שותפה, דיברתי על דין." אמרה כשהיא מותירה אותי לעמוד לבד עם מגש האוכל בעודה מתכננת תוכנית זדונית עם דין.
"מה קר ודין מתכננים?" שאל קול מוכר.
"לנקום בשמנו בקייט," אמרתי באנחה לדניאל.
"כמה מתאים להם," אמר. "ומי זאת בכלל קייט?" שאל אחרי שתיקה קצרה.
הוריתי עם ראשי לכיוונה. היא עמדה שם, שיערה החום מטולטל אסוף לקוקו גבוה ועיניה החומות מלכסנות היו מלאות רשעות.
"הא, הבנתי." הוא בלע את רוקו.
"כן, תזהר מלעשות דברים אסורים לידה, היא אחת מאלה שיעשו הכל כדי להתחבב בפני המורים." עיני ירו גיצי זעם.
"אכן, הבנתי. טוב נתראה באחד השיעורים." אמר נפרד ממני לשלום כשראה את קר מתקרבת.
"מה דניאל רצה?" שאלה.
"רק הסברתי לו מי זאת קייט." עניתי באדישות כשבעצם הרגשתי נסערת.
"אמ, טוב. עכשיו תשמעי את התוכנית המרושעת והגאונית שלי." היא גררה אותי לשולחן.
"זה לא גם של דין?" שאלתי אותה בעודי נגררת.
"גם שלו, עכשיו תקשיבי."