הנערה בשמלה הלבנה (2)
בלילה סוער,
בעת גשם שוטף,
כוכבים לא זורחים,
כולם מחכים, לה,
לנערה בשמלה הלבנה.
אחרי סופה חזקה,
כשהכל כבר הרוס ושבור,
אני יוצא, צעד צעד,
מחפש אחריה,
אחר עקבותיה.
שעה, שעתיים,
הזמן עובר,
ובינתיים,
משהו בתוכי נחמץ,
משהו רוצה לבכות,
כי מה אם לא אמצא אותה?
היכן היא יכולה להיות?
ובחשכה אפלה,
על יד האגם,
קרובה,
היא יושבת לה,
רגליה במים,
חיוכה תמים,
כאילו רק חיכתה בינתיים,
שאצא אליה.
שאתקרב.
תגובות (5)
תיתקרב!!!!!
זה ממש יפה ומדהים
הייתה לך שגיאה אחת – כותבים היכן ולא איכן.
זה מקסים, תמשיכי
הכתיבה שלך פשוט כל כך יפה!!
היא ממש מרגשת!!
תמשיכי
מקסים, את כותבת נפלא!
אני אשלים את השיר הקודם מיד ♥
אם בשיר הקודם אמרתי לך שאת מצליחה לכתוב סיפור דרך שיר,הפעם אני אומר לך שאת גרמת לי לדמיין כאילו כל זה אמיתי!!כאילו הוא באמת ניגש אלייה,כאילו היא באמת מחייכת…ממש דמיינתי את הכול!!
כל הכבוד!1 *~*