מדממת בניו יורק

באור הצהוב הבוהק,
עומדת אני,
באמצע העולם,
ופשוט מדממת.

פי מהול בדם אדום בוהק,
אפי נוזל בצבע בורדו,
עיניי דומעות בטיפות אדומות של רעל,
וגופי,
גופי המשובח,
מרוסק,
מדמם,
חבול.

ומסביבי,
הרחוב ההומה של ניו יורק,
ואף אחד,
לא רואה,
לא שומע,
ולא ניגש.