מתחת לירח

"לואיז, בוקר טוב" נידנדה אותי קייטלין.
"בוקר" אמרתי לה בקול ישנוני. זה היה בוקר, שום שמש לא נכנסה דרך החלון והחדר היה חשוך, ריח נעים של לימון מילא את החדר.
"קומי כבר" גערה בי קייטלין. קייטלין היא אחת מהאלה שתמיד לחוצים וממהרים בבוקר, אפילו אם זה היום הפנוי שלהם, אבל לעומתה, אני הייתי מהעצלנים.
"נו..אבל זה שבת!" יללתי בעצב והרמתי מעליי את השמיכה. מתחת לשמיכה היה חשוך.
"אין פנקייק" אמרה קייטלין ויצאה מהחדר.
"רגע! אני קמה!" אמרתי במהירות ומיהרתי לקום מהמיטה, השחלתי את רגליי לזוג נעליים אקראי ויצאתי. במטבח היה ריח טוב של פנקייקים, אחי הקטן ישב בשולחן וליידו אימי החורגת.
"בוקר טוב אימא" בירכתי אותה ורצתי לטלפון. היום אני אמורה ללכת לסנדרה, אנחנו עושות היום מרתון אימה, הרמתי את השפורפרת וחייגתי לסנדרה, חיכיתי שהיא תענה.
"הלו?"
"היי סנדרה! זאת לואיז"
"אה, היי לואיז"
"היי! מה תיכננת לספיישל אימה?"
"לא מגלה"
"אוקיי..אני אחכה לביקור אצלך!"
ניתקתי את הטלפון.
שאר היום עבר כרגיל, בלי שום דבר מיוחד, כל היום המתנתי לשעה שבא קבעתי ללכת לסנדרה.
"לואיז תביאי לי חלב!" התחנן אחי הקטן.
"אבל אין לי כוח, תבקש מקייטלין!" התלוננתי.
"נו, בבקשה.." אחי הקטן כמעט התחיל לבכות.
"טוב. בסדר".
שמעתי את הטלפון מצלצל, רצתי אליו והרמתי את השפורפרת.
"היי לואיז! זו סנדרה!"
"היי!"
"אני מחכה לך למטה" אמרה סנדרה וניתקה.
ירדתי למטה במהירות, שזוג נעליי בית לרגליי.
"היי לואיז!" סנדרה נופפה לעברי, ירדתי במהירות והלכתי ליידה.
-אצל סנדרה-
אני וסנדרה הכנו פופקורן, קולה קרה, חטיפים ושוקולד, התיישבנו על הספה ובחרנו סרט.
"מתחת לירח" היה כתוב במחלקת הסרטים.
"אוו, זה נשמע מעניין!" אמרתי, סנדרה לחצה על זה והתחלנו לראות.
הסרט עבר כרגיל, אומנם ההתחלה הייתה קצת מלחיצה, אבל עדיין.
בסוף כל המרתון, נפרדתי מסנדרה ויצאתי לרחוב החשוך.
-ברחוב-
הרגשתי מפוחדת ברחוב החשוך. חתוליי רחוב רצו ליידי, אבל זה לא הפריע לי.
"בואי אליי, ילדה, הכל יהיה בסדר.." לחש קול מצמרר ושקט, הסתובבתי לכל הכיוונים.
"מי זה שם?" צעקתי בפחד, אין מענה.
המשכתי להסתובב ברחובות החשוכים, אף אחד לא היה ברחוב, חוץ ממני.
"את רוצה לשחק איתי?" אמר שוב הקול, ברגע הזה התחלתי להילחץ.
"מה אתה רוצה ממני?!" צעקתי לתוך החשכה.
"שתשחקי איתי" ענה הקול.
ניסיתי להתעלם, התחלתי לרוץ, ריח של דם מילא את האוויר.
הרגשתי יד אוחזת בכתפי, מישהו הפיל אותי ארצה.
"אחת, שתיים, שלוש, תפסתי אותך!" אמר הקול.
-במציאות-
התעוררתי כולי מזיעה, שקמתי והתיישבתי, צללית שחורה עברה על הקיר.
"את רוצה לשחק?" אמר הקול מהחלום.
צרחתי.