המסע הגורלי פרק 17

נקודת מבט ולנטין:
אחרי שצחקנו אחד על השני היסתכלתי מסביב, חשבתי שזה סתם מוזיאון אבל טעיתי, היו שם תצוגות מדהימות ומוצגים מפלסטיק ניראו אמיתים.
"את יודעת מה אנחנו מחפשים?" שאלה טיילור
"אין לי שמץ, אבל יש לי תחושה שזה בתצוגה של המיתולוגיה היוונית" אמרתי
"נקווה, אין לי כוח להיסתובב פה בכל התערוכות"אמרה אנסטסיה
"למי יש?" שאלתי
"לרוי" אמר דרק והצביע על אחיו למחצה שהיסתכל ובלע את כל המידע שהיה מסביבו.
"בואו נישאל איפה התצוגה" אמרתי
"או שניסתכל במפה" אמר דרק והחזיק חתיכת נייר צבוע בידו
היסתכלנו במפה
"זו התצוחגה הכי רחוקה" אמרתי
"למה בשם האלים למה!" אמר דרק וברק רעם בחוץ למרות היום הקיצי
"דרק!" אמר רוי "אסור לזכיר את שמות האלים לשווא"
"סליחה" הוא אמר
"ת'אמת לי אין בעיה" אמר גרובר "אני יכול להוריד את הנעליים שלי ורוץ ממש מהר"
"אבל אם הרגליים המזויפות שלך יפלו?" שאלתי וגרובר הרכין את ראשו ואמר "את צודקת"
"ניצטרך ללכת, יש מסע גדול מולינו וזה כלום לעומתו" אמרתי
כולם נאנחו והתחלנו ללכת, ככל שהלכנו יותר אז הצה לא ניראתה יותר קרובה, אלה יותר רחוקה.
"מוזר, התצוגה לא ניראת לכם יותר רחוקה ממקודם?" שאלתי
"לא"עונו כולם חוץ מגרובר
"כן" גרובר ענה
"כאילו התצוגה לא רוצה שנגיעה אליה" אמרתי
"אולי גם התצוגה הצמיחה כנפיים ועפה לחלל" אמרה אנסטסיה
"את יודעת אני די מתחרטת על שבחרתי אותך" אמרתי ואנסטסיה חייכה כאילו שהיא מרוצה.
המשכנו ללכת וסופו של דבר הגענו
ניכנסנו והיתכלנו בעינים פעורות.
"את מרגישה משהו?" שאל ג'ייק
"לא, כלום" אמרתי
"יכול להיות שנחנו צריכים לימצוא משהו" אמר גרובר
"גאון" מלמלה וגילגלה את עיניה
היכתובבתי ופתאום הרגשתי כאב בפר כף היד, נשחתי את שפי כדי לא ליצרוח מכאב.
"ולנטין? הכל בסדר?" שאל ג'ייק
עשיתי לא עם הראש כי לא רציתיי לפתוח את הפה כדי שאני לא אצרח.
הראתי לו את פרק כף היד שלי, לאט ראיתי שניחרט על העור שלי משהו, בהתחלה זה היחה אדום ואחרי כחצי דקה זה הפף להיות שחור.
זה היה סיכה, כזאת לשיער בצורת ברק.
"מה זה אמור לומר לנו?" שאל ג'ייק
"ניראה לי שאת זה אנחנו צריכים לימצוא" אמרתי
"פה?" ג'ייק שאל
"כן, אבל לא ניראה לי שיציגו פה סיכה" אמרתי, וצדקתי
"זה אבוד" אמרה אנסטסיה
"טוב. אבל אם אנחנו עוזבים הואו נילך קודם לחנות מזכרות!" אמר גרובר ואמרנו "מה יש לנו לפספס?"
יצאנו מהתערוכה וניכנסנו לחנות המזכרות של המזיאון.
היסתובבתי ופתאום משהוא משך את עיני, זו הייתה סיכה, עם ברק! היסתכלתי על פרק כף היד שלי והסיכה שהייתה שם ניראתה בול כמו הסיכה שחרוטה לי על היד.
לקחתי אותה ורצתי למוכרת
"כמה זה?" שאלתי בלהט
"4 דולר מותק" אמרה המוכרת תוך כדי שהיא משקת בעגיל שבגבה של ולועסת מסטיק.
הוצאתי 4 דולר מהתיק ושלמתי על הסיכה, שמתי אותה בשיערי ופתאום החריטה נעלמה.
רצתי לחבורה "מצאתי!" אמרתי והראתי את הסיכה
"איך זה אמור לעזור לנו?" שאלה טיילור
"לא יודעת, נגלה בהמשך" אמרתי וליטפתי את הסיכה