החיים של גרייס פרק 12 (1D)

פרק 12

״אז מתי אתה הולך לאודישנים?״ שאלתי ככה אני אדע כמה זמן יש לי איתו
״אמממ אני חושב שעוד שבועיים״ הוא אמר מגרד את העורף שלו
באמת יש לי עוד שבועיים איתו?
רק שבועיים עד שהוא הולך לאקס פקטור? ומה אים הוא יכיר שם מישהי יותר טובה? ומה אים הוא יתפרסם וישכח ממני?
״אתה יודע מה כדי לחגוג את זה אולי נלך ללונה פארק?״ שאלתי
״וואי דווקא רעיון טוב״ הוא אמר
״אז הולכים?״ שאלתי כדי להיות בטוחה
״כן אני רק אלך להתארגן עוד חצי שעה 45 דקות אני אבוא לאסוף אותך״ הוא אמר ויצא
״ביי״ אמרתי הוא בטח לא שמע
אני לא מאמינה שיש לי רק שבועיים איתו…
אני חייבת להזכיר לו לגרום לו לא לישכוח אותי, אבל איך? הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה לשכב איתו אבל 1מה עים הטרואמה ו2אני באמת הולכת להיות אחת כזו שתשכב עים החבר שלה רק כדי שהוא לא יעזוב אותה?! זה לא כיאילו הוא לוחץ עליי אנחנו בכלל לא מדברים על זה… אבל בכל זאת,זאת הדרך האולטמטיבית ליגרום לו לזכור אותי במשך החודשיים האלה שלא נהיה ביחד…
התחלתי להתארגן היום היה יום יחסית חם אז החלטתי לילבוש טיפה קצר אבל בכל זאת שלא יהיה לי קר לקחתי ג׳ינס ארוך
http://www.polyvore.com/getin_crazy_with_cara/set?id=105225147
שמתי אייליינר מסקרה ואודם.סדרתי את השיער אירגנתי כסף ושמתי את הפאלפון בטעינה

״וואי אני מתה לעלות על הרכבת הרים״ אמרתי בהתרגשות בזמן שזאין
״שני כרטיסים״ זאין אמר לקופאית עושה תנועה של שתיים בידיים ומסתובב אליי
״באמת?דווקא חשבתי שאת תפחדי לעלות על הרכבת הרים״ זאין אמר ולקח את שני הכרטיסים שלנו
״כן אבל זה דיי מגניב איך שכיאילו כולך מסתובב ולא עוצר וכאלה״ ניסיתי להסביר את עצמי ואת ההרגשה שלי כשאני עולה על רכבת הרים. לקחתי ממנו את אחד הכרטיסים ונעמדנו בטור לכניסה
״טוב אז בואי נעלה על הרכבת הרים ראשונה״ זאין אמר בזמן שהוא העביר את הכרטיס שלו וניכנס פנימה. העברתי גם אני את הכרטיס אבל במקום לצאת מהצד השני הוא פשוט ניכנס פנימה כיאילו המכונה בלעה אותו,עכשיו כשאני חושבת על זה זה באמת כיאילו המוכנה בולעת את הכרטיס ומחרבנת אותו…איכס הגעלתי את עצמי…
״מזה?למה הכרטיס לא יוצא?!״ אמרתי בפליאה
״כן גם אני ראיתי את זה אני לא מבין שניה תני לי לבדוק את זה״ אחד המאבטחים שם אמר. הוא התקדם למכונה וניסה לילחוף על איזה כפתור שלא שמתי לב שקיים אבל זה לא עזר הוא גם ניסה לידפוק על המכונה אבל זה גם לא עזר
״טוב אני ראיתי שקנית כרטיס והכל את יכולה להכנס״ הוא אמר והלך לכיוון של מן חדרון כזה עים חלון כמו זה של הקופאית רק עים הרבה כפתורים ומכשירים
״טוב״ אמרתי ועברתי בין שני העמודים האלה שאמורים להתרחק אחד מהשני כשמכניסים את הכרטיס
״וואוו אני באתי ללחוץ פה על הכפתור כדי שזה יפתח אבל לא חשבתי שאת תעברי. את ממש רזה״ המאבטח אמר בפליאה
״אממ תודה״ אמרתי והתקדמתי לזאין
״הוא צודק את ממש רזה״ זאין אמר מחבק אותי מהמותן
״תרגע זה נורמלי…״ אמרתי מנסה להרגיע אותו
״לא זה לא! זה ממש לא הגיוני את ממש רזה…״ הוא אמר
״אין לך מה לידאוג אני בסדר אני לא עומדת למות מאנורקסיה או משהו כזה״ אמרתי
״היי בחורה צעירה״ (באנגלית זה נישמע יותר טוב-הערת הכותבת) מישהו קרה אני חושבת שאלי הוא התכוון…
״אני?״ שאלתי מצביעה על עצמי
״כן את! ראיתי איך את עברת פה בין הסורגים ואני רוצה לישאול אותך האים איי פעם חשבת על לדגמן?״ האיש שאל
״זו בטח בדיחה״ אמרתי
״לא זו לא הינה הכרטיס שלי״ הוא אמר מגיש לי כרטיס שניראה אמין לגמריי
״אני ג׳ון אני ועוד כמה אנשים מחפשים דוגמניות צעירות את יודעת פנים חדשות לתעשיה ואת תיהי מושלמת!״ הוא אמר
״אין מצב אני לא מספיק יפה…״ אמרתי והשפלתי את הראש
״בטח שכן״ זאין אמר לי באוזן (אבל מספיק חזק שג׳ון ישמע) ונישק אותי בלחי
״אוווו חמוד. טוב עים כמה איפור את?״ ג׳ון שאל
״אממ אייליינר מסקרה ואודם״ אמרתי
״כן האודם שלך נימחק או שהוא עבר אליו כשאני לא יודע מה עשיתם״ ג׳ון אמר מצביע על זאין. זאין ישר שיפשף את כף היד שלו על השפתיים בלחץ
״סתם צוחק״ ג׳ון אמר מחייך וזאין נירגע ״לא אבל ברצינות האודם שלך נמחק״ ג׳ון חזר לפנים רצניות
״טוב אני לא יודעת…אין אודישנים או משהו כזה?״ שאלתי
״כן יש, בעוד שלושה ימים תבואי לכתובת שרשומה פה תעשי את האודישנים ואים יהיה לך מזל את תוכלי לטוס לניו יורק ולהיות דוגמנית!״ ג׳ון אמר בהתלהבות מגיש לי פתק שעליו רשומה כתובת ומספר טלפון
״אממ אוקי תודה״ אמרתי
״תחשבי על זה״ ג׳ון אמר מצביע עליי
״וחוץ מזה אני בטוח שהחבר שלך פה יהיה מת שאת תיהי דוגמית.הוא יוכל לצאת עים דוגמנית זה לא רעיון טוב?״ ג׳ון שאל את זאין
״היא מושלמת גם ככה״ זאין אמר מקרב אותי אליו עוד יותר
״אתה לא עוזר לי פה!״ ג׳ון כעס על זאין
״טוב אני אחשוב על זה מבטיחה״ אמרתי דחפתי את הפתק והכרטיס לכיס שלי ואני וזאין הלכנו לכיוון הרכבת הרים

״אז את באמת הולכת לחשוב על זה?״ זאין שאל כשנסענו בדרך לבית שלי ההורים שלו הלכו לחופשה של יומיים כיאילו לילה אחד אז החלטתי שהוא ישן אצלי וגם הוא העדיף את זה על להתמודד עים האחיות שלו
״אממ אני לא יודעת שווה לי?״ שאלתי
״תיראי את יכולה ללכת לאודשנים וליבדוק אים זה בשבילך אים את נהנת מזה אז תמשיכי אים לא אז לא״ זאין אמר
״אז תבוא איתי?״ שאלתי
״סבבה אין לי בעיה״ הוא אמר והחנה את האוטו

~למחרת בבוקר~
קמתי בבוקר מחובקת עים זאין התעוררתי מדפיקות דלת מה השעה בכלל?
הסתכלתי בשעון המעורר שלי, |09:27| עכשיו חופש מי בא בשעה כזאת?
החלפתי מפג׳מה לבגדי בית
http://www.polyvore.com/stay_home/set?id=103415223
שזה כמו פג׳מה רק שאפשר לצאת עים זה ואין בעיה שאנשים יראו אותך…
הלכתי לכיוון הדלת הדפיקות לא הפסיקו רק נהיו לחוצות יותר כיאילו מישהו באטרף להכנס… חלק ממני אמר לא לפתוח אבל החלק השני אמר ש99% שזה משהו שאני מכירה וחלק שלישי אמר לי לקחת את הסכין של הבשר ליתר בטחון.כמובן שהקשבתי לחלק השלישי של הראש שלי
פתחתי את הדלת עים הסכין ביד…
עכשיו אני מצטערת שלא הקשבתי לחלק הראשון בראש שלי