עולם נטול

החיוך מזמן ירד, הדמעות זורמות ימים, מסביבי רק השדים, אני יושבת על האדמה קרה. ראשי ביין רגליים ושמלתי מוכתמת בדמעות ודם, מסביבי קולות האנשים והשדים נעלמים, קולי מבקש רק תחינה ועזרה. אתם רק מסיתים מבט ועוזבים כמו האל, השדים מסביבי מייללים ודוחפים אותי, אבל ראשי עדיין בין רגליי. טיפות קטנות מצטרפות לדמעותיי, אני מרימה את ראשי ומסתכלת על השמיים האפורים, שמלאים בעננים וטיפות קטנות שהאנשים בורחים מהם, ראשי מסתכל לכל אבר, על הרחוב השומם על השדים שהם חבריי היחידים. על החושך שבא, על הוורדים שאיבדו את צבעם האדום, אני רק מתעוררת לעולם הריק הזה כשדמויות שחורות מסביבי חברי. הגשם גדל ומרטיב את כל כולי אבל אני עדיין יושבת פה, העולם הזה כמו כלא בשבילי, אני לא יודעת מה קושר אותי לפה, אין לי שום דבר להפסיד יותר. השדים נוגעים בידי בזהירות, ומתחילים להרים אותי באיטיות לכיוון שבו הגשם באה, בשביל שנבכה ביחד כמו ילדים קטנים. אני השמיים והשדים ביחד פה בעולם הנטול הזה.