תחת כישוף-4

הרכבת עצרה במהירות וכל הדלתות בה נפתחו נותנות לאלפי סטודנטים לצאת ואיתם גם מספר זעום של מבוגרים שהיו אמורים להשגיח על התלמידים ברכבת אבל בעצם פשוט ישבו להם ושתו תה כשפים שבתוכו ריצדו ציורים שונים.
ריין התפעלה מנוף הטירה העצומה מול עיניה עד שבטעות נתקלה במישהו, היה ללו שיער שחור כליל ופרוע, עיניים חומות ומשקפיים עבות. הוא היה מעט גבוה ולא שרירי כלל אבל הוא היה נאה מאד. ספריה נפלו על הרצפה והוא עזר לה להרים אותם בזריזות.
"אני מצטערת" אמרה ריין במהירות כמעט לא שמה לב שוב לאן היא הולכת. הוא תפס בכתפיה וגרם לה להסתכל אל תוך עיניו החומות והבטוחות בעצמן, הוא כנראה היה תלמיד שנה ב' כך חשבה, וצדקה.
"תרגעי, תסתכלי לאן את הולכת. יש פה הרבה תלמידים ולא כולם יהיו ידידותיים במיוחד" אמר, הוא חייך חיוך מעט ערמומי וחביב והמשיך ללכת יחד עם קבוצה של תלמידי שנה ב'.
ריין הייתה צריכה לרוץ, היא צריכה ללכת לקנות את כל הדברים לשנה הזאת ולפי מה שהיא הבינה יש רחוב עצום מלא בחנויות שמתאימות לכך בדיוק. היא החלה ללכת ופרן הצטרפה אליה בשלב מסוים מחייכת ומכניסה כמה דברים לתיקה הקטן בזמן שריין הוציאה מתיק הצד השחור שלה את רשימת הספרים וכמו שזה נקרא שם: ה"עוזרים".
הן נכנסו לרחוב הזה והוא היה בדיוק מה שריין אהבה, הוא נראה בדיוק כמו רחוב ניו יורקי טיפוסי רק בלי גורדי שחקים וקצת יותר מוזר. מכל מיני כיוונים נשמעו דברים כמו: "היי הצפרדע הזאת בלעה את הנחש לא באשמתי! אתה צריך לשמור עליהן טוב יותר אדוני!", את זה צרחה גברת זקנה שנראתה מטורפת לחלוטין אבל ממה שלמדה בחייה הקצרים ריין היא שכאשר רואים גברת לא מעט מטורללת צועקת עדיף לא להסתכל ולנסות ללכת כמה שיותר מהר.
קודם כל הן נכנסו לחנות הספרים וקנו את כל הספרים שהיו צריכות מ"אלכימיה לאדם המודרני" ועד "היסטורית הכשפים של אסיה ואירופה". לפתע על מדף בחנות הספרים הרעועה והביתית ראו שתי הבנות ספר, כריכתו הייתה חומה והוא היה עבה וישן. על הכריכה צוירה עין ובתוכה נכתבו דברים שונים. שם הספר היה דהוי אבל אפשר היה להבין מה היה כתוב שם: "חלומות עיני האנשים", השם סקרן את שתי הבנות אבל ריין הייתה הראשונה לבוא ולפתוח את כריכתו העבה של הספר. היה כתוב שם בכתב מסולסל וכמעט בלתי מובן: "סגרו את הספר בבקשה, העתיד לא נודע העבר מאיים להגיע, שחר חדש על עולם זה לא עומד להפציע. סגרו את הספר, סגרו אותו עכשיו. הרי הוא נכתב על ידי איש שחשב". ריין לקחה את הספר והוסיפה אותו לערמה של הספרים לקנייה, כמה שמסוכן יכול להיות לא טוב בשבילך, זה היה מסקרן. וכשמשהו מסקרן אותך, לפי פילוסופית המכשפים, יהיה זה אסור לא לגלות את האמת.
לפתע ריין שוב נתקלה במישהו, וזה לא היה אחר מאשר האדם שנתקלה בו לפני לא יותר מחצי שעה.
"זה כבר הופך למנהג, אז אני אציג את עצמי. אני ארתור פנדרגון" אמר הנער שחור השיער וכמעט נטה לנשק את ידה והיא ענתה במהירות תוך לחיצת ידו בעדינות: "ריין גרין".
"נעים להכיר" אמר וחייך אותו חיוך ספק אם ערמומי ספק אם חביב, "אולי אני אעזור לכן בנות להסתדר פה. הרחוב הזה יכול להיות לא מעט מתוסבך" אמר החליק את הוסט שלו.
"כן! אנחנו נשמח!" אמרה פרן, לא נותנת לריין שום אפשרות מילוט.
"נהדר! בואו נלך לחנות "העוזרים"" אמר והחל להוביל אותן לחנות שנראתה לא נעימה במיוחד. החנות הייתה אפלולית ומדי פעם נשמעו פרות גועות וכמה עורבים מקרקרים בכעס רב.
מבפנים החנות הייתה אפילו יותר גרוע, בקושי הייתה שם תאורה וגם זאת הייתה בצבע צהוב ירקרק. בכל פינה הייתה חיה אחרת, היו שם קרפדים, עורבים, עכברושים, ועוד סוגים שונים של ציפורים. ובפינה אחת הייתה אפילו פרה!
"אז, אתן כבר יודעות איזו חיה אתן רוצות?" שאל והאמת ששתי הבנות לא ידעו באיזה חיה הן בוחרות. היה ש מגוון רחב מאד. לפתע בפינה קטנה ראתה ינשוף לא גדול במיוחד שכנפיו היו שחורות ושאר נוצותיו בחום כמעט שחור, עיניו היו גדולות ומקורו חום בהיר. הוא הביט בסובבים במבט בטוח, כאילו לא פחד מדבר.
"אני רוצה את הינשוף שם בצד" אמר ריין בזמן שפרן הבחינה בעורב שחור שמצא חן בעיניה במיוחד. הן ניגשו למוכר שהיה אדם בעל כרס ומשקפיים עגולים, הוא עישן סיגר ולא נראה נחמד במיוחד.
"אנחנו ניקח את הינשוף ההוא שם ואת העורב" אמר ארתור בביטחון והמוכר הרים את גבתו השומנית והלך להביא לנו את החיות.
כשחזר הוציא את הסיגר מפיו ואמר "אלא הם פרויד ומילטון. אם לא היה מובן פרויד הוא הינשוף ומילטון הוא העורב. ועכשיו עשרים גלונס" אמר וכל אחת מאיתנו הושיטה לו את כספה. הוא החזיר את הסיגר לפיו והביא לנו את החיות. הינשוף הרים את צווארו וריין אמרה לו: "נחמד להכיר אותך פרויד", הינשוף הנהן ונעץ את עיניו הכל הסובבים שוב.
העורב של פרן קפץ בכלובו מספר פעמים, קופצני וסקרן כמו בעליו וחייך את חיוכו העורבי והמוזר כשמח לצאת סוף סוף מהחנות ההיא. לפתע בראש של ריין נשמע: "נהדר להכיר גם אותך, אני מקווה שתתני לי למתוח את כנפי. המוכר ההוא שם הוא חתיכת ממזר חסר כבוד לסובבים"