הכובען המטורף- חלק שביעי

העצירה הבאה של הרכבת לא איחרה להגיע.
ישבתי כשידיי עוטפות את רגליי שנשענו על הכסא, והבטתי דרך החלון, צופה בכוכבים הקטנים ששטו בחלל. לפעמים אף זכיתי לראות אסטרואידים עוברים לידנו, ובכל פעם שהם עברו עברה בי תחושת פחד שהם יפגעו ברכבת, אך למזלי הם רק המשיכו את מסעם בחושך הגדול בחוץ.
שמעתי ברקע את הכובען מדבר לעצמו ותוך כדי גם קולות חפצים נחבטים ברצפה ואחד בשני. הנחתי שהוא מחפש משהו, ומדי פעם תהיתי מה.
" בואי." הוא ניגש אלי. הסטתי את מבטי אליו.
ברגע שראיתי אותו תהיתי בתת מודע שלי אם להישאר המומה או לפרוץ בצחוק.
אל הכובע שלו היו מחוברות לא אחר מאשר שתי אוזני שועל מלאכותיות, ומתחת לגב התחתון שלו שמתי לב לזנב שועל נפוח ופרוותי.
בידיו ראיתי שהוא מחזיק משהו עשוי בד. מיד הבנתי שהוא מתכנן להלביש גם אותי באוזניים וזנב.
" היי! עצור!" התנגדתי. " אני כל כך לא לובשת את זה!"
" אנשי החיות קנאים מאוד. הם לא אוהבים מבקרים מבחוץ. אם את מתכוונת לבקר שם, את חייבת להיטמע בחברה שלהם." הוא הסביר באופטימיות.
" טוב, אז אני לא מתכוונת לבקר שם." שללתי את הצעתו בצורה חד משמעית.
" זה חבל." ענה. " בגלל שזה לא תלוי בך."
הוא תפס אותי בכוח והתחיל להלביש עליי את האוזניים. אני התנגדתי בכל כוחי וניסיתי להדוף אותו ולדחוף אותו כמה שיותר רחוק ממני, בזמן שצעקתי עליו שיפסיק, אבל הוא היה עקשן מאוד בקשר לזה, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי לובשת אוזני חתול על ראשי, ומסתובבת כשזנב חתול מפוספס נשרך אחרי לכל מקום.