ג'יימס פלטיס פרק שני: המורה לאנגלית

(אני יודעה שזה פרק קצת משעמם, אבל האחרים לא.
וחוץ מזה זה פרק חשוב!)

6:12 בבוכר ה- 28/4
"הו ג'יימס" התעוררתי בבהלה, "ג'יימס, עם לא תתעורר עכשיו תאחר לבית הספר", "עוד 5 דקות" אמרתי, "ג'יימס אתה תאחר לבית הספר, והיום יום חמישי".
באודי מקלל ואומר מילים שלא יעלו על הכתב קמתי והתלבשתי, לאחר מיכן הסתכלתי על עצמי במרעה: היבט עלי נער צעיר בן כמאת 13 בעל שיער שחור אדמדם, עור חיוור, ועיניים חומות-כתומות.
לבשתי את תלבושת בית-הספר שלי (חולצה ומכנסיים חומות ועניבה כחולה) ועל צברי היה חוט עור שעלו חובר כמעה בצורת מעוין מזהב בשתי הפינות הרחוקות שלו היו שתי אבני אודם בצורת משולשים שחודם פונה לכיוון המרכז שבו, היה חלל ריק בצורת שמש שהנחתי שבו הייתה פעם אבן אודם נוספת.
לאחר מיכן ירדתי למטבח, שם אמא שלי הכינה את האוכל שאקח לבית-הספר, על שולחן האוכל היו כוס חלב ושני טוסטים עם חמאה, התחלתי לאכול והספקתי לאכול טוסט אחד ולגמור חצי כוס חלב ליפני שאמא שלי התיישבה מולי היו לה תלתלים אדמוניים ארוכים, עיניים כמו שלי ועור רגיל לא שזוף אבל גם לא חיוור.
"אמרתה שהיום אתם מקבלים את המבחנים שלכם" היה אמרה, "כן מר ארונייט אמר שילשום שהסגנו כולנו תוצאות מצוינות "עניתי לה, מרוכז בטוסט שלי, "מר ארונייט אמרתה?" היה שאלה בקול כפו "כן, מר ארונייט המורה לאנגלית, למה את מכירה אותו?" שאלתי אותה "אולי, מה השם הפרטי שלו?" היה שאלה "לא יודעה" עניתי "מה זאת אומרת, אתה לא יודעה" היה שאלה אותי "וחוץ מזה איך זה שלא ראיתי אותו אף פעם בערבי-הורים" שאלה אותי, חייכתי "הוא תמיד מצליח לברוח איך שהוא" עניתי לה, היה נאנחה ואמרה "טוב תגמור מהר את האוכל, או שבאמת תאחר".