גורל- אמת | פרק 9

אני קמה והולכת לידו. אני לא יודעת כמה זמן אנחנו הולכים או לאן אנחנו הולכים. אני לא שמה לב לכלום.
באיזשהו שלב טום עוצר ומתחיל להכין מחנה. אני יושבת ופשוט חושבת. חושבת על רוי. חושבת עליי. חושבת על מה שיכולנו להיות. אני מבינה למה הוא לא היה נחמד אליי. הוא עשה את העבודה. ועשה אותה טוב. אבל בכל זאת, היינו יכולים להיות ביחד. הייתי יכולה להבין קודם שהוא נחמד. הוא בסדר. הייתי יכולה להבין קודם שאני יכולה לאהוב אותו.
"פני למחשבה" קולו של טום קוטע אותו מהמחשבות.
"סתם…זה לא חשוב…" אני ממלמלת.
"התנשקתם." הוא אומר, סוג של בתוכחה.
"איך אתה יודע?" אני שואלת אותו ומסתכלת עליו.
"ראיתי אתכם." הוא ממשיך.
"אמרת שאת אוהבת אותו." הוא ממשיך לדבבר בכאב כשאני שותקת.
"חשבתי שאת שונאת אותו. לא אוהבת אותו."
"למדתי." אני אומרת בשקט.
"שכחת ממני." הוא מסנן בשקט.
"אני לא."
"שכחת ממני לטובתו. הייתי צריך לדעת את זה."
"אני לא!" אני צועקת עליו.
"אה כן? אז למה לא חיפשת אותי?!" הוא צועק עליי חזרה.
"רציתי לחפש אותך! אבל…" אני מבינה לפתע את הסיבה.
"אבל מה?" הוא צועק עליי, "זה בגללו! זה בגללו או לא?!"
"תנסה לחשוב על זה טום! ראית מה הם עשו לנו! זה היה הדבר הכי הגיוני לעשות! אתה היית הולך בחושך לחפש מישהו? ביער? "
"היית הולך לחפש אותך…" הוא ממלמל בשקט שאני כמעט לא שומעת.
"איפה אתה היית בכלל? אתה נטשת אותי!" אני אומרת לו אחרי שתיקה.
"התעלפתי אל. הדבר האחרון שאני זוכר זה צפירה חזקה, גבוהה, מחרישת אוזניים. זהו. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי שוכב ביער כשאת לא לידי. עוד חשבתי שחטפו אותך!" הוא צוחק לעצמו בשקט, "אבל לא. את היית עסוקה באהבה מטומטמת על רוי מאשר לזכור אותי! מי שתמיד הקשיב והיה שם בשבילך כשרוי המושלם שלך עשה ממך צחוק!"
"הוא עשה את זה לטובתי!" אני מטיחה בו.
"את יודעת מה? עזבי! פשוט עזבי…" הקול שלו נחלש לאט לאט.
אני מצטערת שזה מה שקרה בינינו ומתחילה לתקן את זה. אני מתקרבת אליו ומחבקת אותו, "לא התכוונתי להכעיס אותך," אני לוחשת," הייתי צריכה לחפש אותך."
הוא מחבק אותי חזרה, "זה בסדר, גם אני לא הייתי צריך לכעוס. אני פשוט רוצה את הטוב ביותר בשבילך."
הוא בא להגיד עוד משהו אבל אני כבר נרדמת לו על הברכיים.