מבוך האשליות – פרק 2

ג'נט הסתכלה על הבית שוב, מנסה לבחון אותו, אולי מדובר בטריק?
"לא יכול להיות שזה הבית שאנחנו נגור בו" קבעה ג'נט.
"אולי טעו בכתובת ששלחו אלינו?" שאל קונור, "אני לא בטוח שזה בית שיכולים לחיות בו אנשים."
קונור וג'נט הסתכלו שוב על הבית, הוא היה רעוע מיסודו ועמד להתמוטט בתנועה לא נכונה.
"אני לא חושב שמישהו גר כאן" הוסיף קונור. "את שמה לב שלא רואים אורות ולא שומעים רעשים מכיוון הבית" המשיך קונור בדבריו.
"אפשר להכנס לבית ולבדוק" הציעה ג'נט.
הם הלכו בשביל אבנים אפורות שחורות המוביל מהמדרכה אל מדרגות הבית. תוך כדי ההליכה קונור וג'נט הסתכלו על הגינה של הבית – עצים בעלי גזע כהה מאוד בלי עלים, שיחים ועשבים גדלו על אדמה חומה כהה מאוד. הם עלו במדרגות הכניסה ועמדו חוששים מול הדלת. לאחר דקה בה הם הבינו שחלומם למשפחה אומנת נורמלית כנראה לא יתגשם גם הפעם קונור אזר אומץ ודפק על הדלת. לא הייתה תשובה.
"טוב, אני מוותרת, הבנתי כבר שעבדו עלינו" אמרה ג'נט בייאוש וירדה מהמדרגות. נשמע רעש והדלת נפתחה.
"אז את באה?" שאל קונור. ג'נט הסתובבה חזרה ונכנסה עם קונור אל תוך הבית.
הקומה התחתונה של הבית הייתה מלאה בספות ישנות מלאות אבק, מנורות שחלקן שבורות ותמונה
לרוחב של שיחים שנגזמו לצורה לא מוגדרת.
"אז מה אנחנו עושים?" שאלה ג'נט. קונור פנה לכיוון דלת הבית איך ג'נט תפסה בידו.
"אתה ראית את זה?!" צעקה ג'נט בתדהמה. קונור עשה פרצוף כאילו אינו מבין.
"הנה, תסתכל לפה!" קראה והצביעה קדימה. קונור הבין למה היא התכוונה. נצנוצים קטנים הופיעו מדי פעם מלפניהם. ג'נט צעדה קדימה לכיוון הנצנוצים והושיטה את ידה ובפתאומיות הם נעלמו וג'נט חזרה לעמוד לצידו של קונור והנצנוצים חזרו.
"יש לי רעיון" הודיע קונור. הוא הוריד את התיק שהיה על גבו, פתח אותו והוציא ממנו בקבוק שתייה.
הוא התקדם כמה צעדים, אך לא הרבה כדי שהנצנוצים לא יעלמו שנית. הוא שפך מים לכיוונם והם נעלמו לאחר כמה שניות ובמקומם הופיע קיר גדול מהתקרה הגבוהה עד לרצפה בצבעים כתום ואפור, אשר היה חצי ממנו הבהב כל כמה שניות מהנצנוצים שהופיעו קודם. על הקיר הייתה דלת מעץ בצבע חום, אשר עליה הייתה ידית בצורת ריבוע עם כמה קווים בתורו.
הם עמדו שניהם המומים ופעורי פה עד שלבסוף ג'נט התעשתה.
"קדימה, בוא נכנס" אמרה ג'נט בהתלהבות עם חיוך על פניה.