להרוג, פרק לפני אחרון.

נקודת המבט של ג'אז:
אחרי שהבחור הנחמד לקח אותי לבית חולים שבו טיפלו בי הוא התעקש להמשיך ולקחת אותי עד לשיקגו.
"זה באמת בסדר, אני יכולה להסתדר לבד." אמרתי לו אבל הוא התעקש.
"לא." הוא אמר בעקשנות והסיע אותי עד שיקגו, כשהערב ירד הקמנו מחנה במרחק מאה ק"מ משיקגו.
"אני מאוד מעריכה את זה שבאת ללוות אותי רחוק כל כך." אמרתי לו כמעט ישנה.
"ממילא אין לי מה לעשות." הוא אמר בחיוך ונרדמנו.
בבוקר התעוררנו והמשכנו מיד לשיקגו,הוא הוריד אותי ליד מלון רויאל ונסע משם, לפתע הלב שלי החל לדפוק בחזקה.
תהיתי מה אני עושה בעצם. אני כרגע יוצאת להרוג את פושע מבוקש שירה לי ביד ושיודע הכל על אמא שלי, בלי שום עזרה ואף אחד שיקרא לאמבולנס במקרה הכי גרוע, כשאמא שלי בקנדה ולא יודעת איפה אני בכלל.
רציתי לעשות אחורה פנה, לעלות על טיסה לקנדה, לבוא לאמא שלי ולבני ולהסתתר שלא ימצאו אותנו לעולם, אבל ידעתי שימצאו אותנו בסוף, בני ואמא שלי ילכו לכלא ואותי ישלחו לאיזה בית אומנה.
עדיף למות מאשר לחיות ככה החלטתי לבסוף ונכנסתי ללובי מלאת ביטחון עצמי.
"היי, אני רוצה לדעת באיזה חדר מתאכסן דון מרטיני." שאלתי את הבחור בקבלה.
"בת כמה את?" הוא שאל בזלזול כשהוא מתעסק בטלפון.
"בת כמה אני? אני בת עשרים ואחד ויש לי רובה, אז תענה לי מהר." הבטתי מסביב כדי לראות שאף אחד לא רואה, למזלי זו הייתה תקופת בית הספר ולא היו כמעט מבקרים בבית המלון ככה שרק שנינו היינו בלובי.
הוא הביט בי, כאילו שוקל אם אני רצינית וזה רובה אמיתי ובסוף אמר: "טוב. קוצה עשירית חדר מאה ושש. תזהרי שם, מצאו אצלו רובה בזמן הניקיונות." אני הנהנתי וזימנתי את המעלית.
עליתי לקומה העשירית ומצאתי בקלות את חדר מאה ושש, בלי לחשוב פעמיים פרצתי את הדלת והרמתי את הרובה כשאני יורה שני יריות אזהרה.
"איפה אתה? צא החוצה בידיים מורמות!" צעקתי כשאני מדברת בקול גברי בכוונה.
הרגשתי ירייה בכתפי, כאב שיתק אותי, נפלתי והפלתי את הרובה לרצפה וצעקתי בכאב.
ראיתי מעלי את דון, הוא היה לבוש בחלוק והחזיק רובה בידו, הוא התכופף אלי וכיוון אותו לרקתי.
"אל תירה… אין טעם לבזבז עוד כדורים באקדח שלך…." לחשתי כשאני יודעת שהכדור נכנס לי לראות.
"אבל אני רוצה להיות בטוח שלא תפריעי לי יותר ילדה! מציעים חצי מיליון דולר על אמא שלך ואני רוצה אותם, מבינה אותי?" הוא אמר ואני הבנתי.
"אז את אומרת לי איפה אמא שלך ואני לא נוגע בך, הבנת?" הוא אמר ואני חייכתי ואמרתי: "על גופתי המתה."
"את ביקשת את זה." הוא אמר וירה.