אליס בארץ הדמדומים – פרק א

בעודי הולכת הרגשתי כיצד אני מתחילה לרוץ
עורב שחור אחד, נפל מהעץ בעודו מקפץ אל עבר השיחים משמיע קול צורם
ברוב סקרנותי ודאגה לעורב, החלתי לנוע לכיוונו של העורב וגם ניסיתי לא לזוז יותר מדי, כך שפחדתי שהעורב יעוף, רק אחרי זה הבנתי שהעורב פצוע והוא לא יכול לעוף, הרי הוא נפל מהעץ…
התחלתי בריצה, ממהירה לקלה והפוך
"עצור, עצור" נשמע קולי רק מתהדד וראשי מסתבך ומסתובב
כבר לא ראיתי את העורב
"איפה הוא" דיברתי אל עצמי וניגבתי את טיפת מים שירדה מהעין בעזרת השרוול,
ואז לפתע שמעתי את קול רשרוש העלים, הבנתי שמשהו זז שם
חשבתי שזה העורב, שמקפץ על הרגליים
זה לא היה העורב, גם לא היה אף אחד אחר
לא נשבה רוח, וזה היה יום שמשי למדי,
איך השיחים זזו מעצמם? רק חשבתי לעצמי נסערת
מתנשפת מהריצה
ממשיכה לרוץ
שוב לפתע הופיע אותו עורב, מאחורה, הבחנתי בו לאחר ששוב השמיע את צלילו הצורם לאוזן,
הוא הי די כואב, אבל לא ויתרתי – ומשום מה, המשכתי לרוץ אליו
דרכתי על אבן ורגלי נפלה לצד השני
לא הספקתי לבכות
רק להוציא קול צעקה
ואחרי זה נפגעתי מבול עץ
נפלתי לבור עמוק עמוק
כאשר רגלי כל רגע נשרטת בענף
ראשי נפגע מערמות אבנים וסלעים
ואני משתפשפת בגופי
מצפה שהזוועה הזאת תעבור
ותיגמר שאני אפול כבר לתחתית הבור ואפסיק לסבול,
והנה אני רואה את תחתית הבור
אני… לא מרגישה כלום
לא כאב
אפילו לא נעים
כלום
כאילו אני מורדמת
אפילו הנמלים של ההרדמה לא מורגשים
אני ניסיתי לנגב את ידי בפה
ולא הרגשתי
לא את הפה
לא את הרמת היד
לא מצמצתי
כלום
גם לא ראיתי כלום
ומה זה כלום? שחור
אפילו שחור לא ראיתי
שום צבע
ושום כלום
לא הרגשתי שום דבר
שום – כלום
פחדתי והתחלתי לבכות ללא יכולת להרגיש את הדמעות יורדות על לחיי..