מחזמר מאוד פוטרי (פרודיה על הארי פוטר) – 2

"רון! אתה אמור לקחת אותי למאדאם מלקין, והשתמשת בכל החרמשים שאמא נתנה לך בשביל המדידות שלי!" קראה ילדה ג'ינג'ית.
"מי זו?" שאל הארי, מביט בה.
"זו אחותי הטיפשה ג'יני, היא בשנה ראשונה. ג'יני זה הארי. הארי פוטר. הוא הארי פוטר" אמר רון באי-רצון.
ג'יני פערה את עיניה והחלה לגמגמם. "אוה, אתה הארי פוטר! אתה הילד שנשאר בחיים!"
"כן, ואת ג'יני" אמר הארי, מהנהן בראשו.
"זה ג'נברה" אמרה ג'יני, מושיטה להארי את ידה ללחיצה.
"ג'יני זה בסדר" אמר הארי.
"אחות טיפשה!" קרא רון, ומחה כפיים מול פניה של ג'יני.
"אאו!" קראה ג'יני, וסתמה את אוזניה.
"לא להציק לחבר המפורסם!" אמר רון, מניח את ידו על כתפו של הארי.
(מתחילה מוזיקה) "חבר'ה, אתם שומעים מוזיקה?" שאלה הרמיוני.
"מוזיקה? על מה את מדברת?" שואל הארי.
"כן מישהו בא. מישהו בא" אמר רון.
"צ'ו צ'אנג, דומו אריגטו, צ'ו צ'אנג, גונג היי, פא, צ'ו צ'אנג, שנה, שנה טובה, מצ'ו צ'אנג" זימרה חבורה של שלוש בנות. האחרונה מהן הייתה גבוהה ומרייבנקלו, האמצעית מסלית'רין, והראשונה מגריפינדור. חבורה מוזרה, לא כן?
"הו! מי זו?" שאלה ג'יני.
"זו צ'ו צ'אנג" אמר רון. "הבחורה שהארי לגמרי מאוהב בה מהשנה הראשונה"
"כן, אבל הוא לא יגיד לה שום דבר" אמרה הרמיוני.
"כן, אתה לא אומר לבחורה שאתה אוהב אותה. זה גורם לך להיראות כמו אידיוט" אמר רון.
הארי ורון הנהנו. ג'יני ניגשה אל אחת מהן וטפחה על כפתה. מכיון שצ'ו צ'אנג הוא שם יפני, חשבה כי הגריפינדורית בעלת המראה היפני היא צ'ו צ'אנג, והיא קדה לה קידה יפנית.
"קוניצ'יוואה, צ'ו צ'אנג. אני ג'יני וויזלי" אמרה.
"כלבה, אני לא צ'ו צ'אנג!" אמרה הילדה בזעם.
"זו לבנדר בראון!" אמר רון. "אחות גזענית!" קרא, מוחא כף מול פניה של ג'יני, שסותמת את אוזניה בזעקה.
"זה בסדר" אמרה הנערה מרייבנקלו. "אני צ'ו צ'אנג"
"היא מושלמת!" קרא הארי.
"כן, רק חבל שהיא יוצאת עם סדריק דיגורי, הא?" אמר רון, טופח להארי על הכתף.
"מי זה לעזאזאל סדריק דיגורי?" שואל הארי, מבט מזלזל על פניו. "מי זה? מי זה הבחור הזה?"
באותו הזמן בא מאחוריהם בחור מהפלפאף, נאה, והעיף אותם אחורה.
"צ'ו צ'אנג!" קרא הבחור. חושב לעצמו עד כמה הוא מאוהב בצ'ו צ'אנג.
הוא משך אותה אליו. "מבנקוק, לדינג דאנג, אשיר את אהבתי לצ'ו צ'אנג!" קרא, והוא, צ'ו וחברותיה הסתלקו.
"אני שונא את הבחור הזה! אני שונא אותו!" אמר הארי.
"אז אנחנו הולכים להשיג גלימות או לא?" שאל רון.
ג'יני התרוממה ואמרה "בסדר, בואו נלך!".
"אלוהים, אחות!" קרא רון, והוא ג'יני, הארי והרמיוני הלכו.
לידם עבר ילד מגריפינדור, שהלך בראש מורכן והיו לו משקפיים.
הוא נתקל בשני בריונים.
"הצג את זרועך, חנון!" קרא הנמוך מביניהם.
"מה… מה… מה?" מלמל הילד, מושיט את זרועו.
הגבוה הניח את שרביטו על ידו של הילד וקרא "כישוף כוויה סינית!".
הילד קירב את זרועו אל לוח ליבו, צועק מכאבים.
הבריונים צחקו.
"אוה, קראב וגויל!" אמר הארי.
"אתה בסדר?" אמרה ג'יני, רוכנת לילד.
"למה שלא תעזבו את נוויל לונגבוטום בשקט, הא?" אמר הארי לבריונים- קראב וגויל, שמם, כנראה.
"ובכן, ובכן, מי זה אם לא הארי פוטר?" אמר הגבוה. "אתה חושב שבגלל שאתה מפורסם אתה יכול להגיד לכולם מה לעשות?".
"לא" אמר הארי."אני פשוט לא חושב שזה בסדר שאנשים בגילכם מציקים לאנשים כמו נוויל, זה הכל!"
"אוה, ובכן, אתה יודע מה אני חושב?" אמר הגבוה באיום. "אני חושב שמשקפיים זה לחנונים" אמר, לוקח את משקפיו של הארי. "ואנחנו שונאים חנונים". הוא שבר את משקפיו של הארי ונתן לו את השברים.
"ובנות!" אמר הנמוך.
"וואו! טוב, אתה ביקשת את זה!" אמר רון. "לא מתעסקים עם הארי פוטר, הוא הביס את אדון האופל שהוא היה רק תינוק!"
"בסדר, כולם להרגע!" אמרה הרמיוני. היא רכנה מעל משקפיו של הארי ומלמלה "אוקולוס רפארו!". משקפיו של הארי תוקנו. הוא הרכיב אותן.
"וואו, מגניב!" קרא הארי.
הרמיוני שילבה את ידה בשל הארי. "עכשיו, בואו נעזוב את התינוקות המגודלים האלו בשקט!" אמרה הרמיוני, וגררה את הארי לכיוונם של השאר.
"מישהו אמר דראקו מאלפוי?" שאל נער בלונדיני.
"מה אתה רוצה, דראקו?" שאל רון באנחה.
"קראב, גויל, קחו את הכסף הזה ושלמו על הגלימות שלי, בסדר?" אמר דראקו, נותן לבריונים מטבעות.
"אז פוטר!" קרא דראקו, מתחיל לחוג סביב החבורה- ג'יני, הארי, רון והרמיוני. "חזרת לשנה נוספת בהוגוורטס, מה?". הוא פסק מלהסתובב סביבם ונעמד מול הארי. "אולי השנה תהיה חכם יותר ותסתובב עם קוסמים מדרגה גבוהה יותר?". הוא הושיט את ידו להארי.
הארי הניח את ידו על כתפה של הרמיוני, ואת השנייה על כתפו של רון. "תשמע, רון והרמיוני הם החברים הכי טובים שלי בעולם. לא אחליף אותם בעד שום הון".
בעודו מדבר, ג'יני נידחפה, ורון סילק אותה.
"איך שתרצה" אמר דראקו. "חכה!" אמר, מסמן בידו 'עצור'. "אל תגיד לי!" הוא הצביע על ג'יני. "שיער ג'ינג'י, בגדים מיד שנייה וצבע עור מטופש. את בטח וויזלי!".
"אלוהים, תרד ממנה, מאלפוי!" אמר רון. "היא אולי קוץ בתחת, אבל היא הקוץ בתחת שלי!".
"ובכן, זה לא חמוד?" אמר דראקו. "זה כמו משפחת לוזרים קטנה. הוגוורטס באמת מדרדרת. למזלי, בשנה הבאה אני יעבור לפיגפארטס!".
הארי, רון, ג'יני והרמיוני הלכו משם.
"השנה תהיו בטוחים שאני עומד לעוף מכאן! שלטון מאלפוי מתקרב, תהייה לי קרירת קוסמים מדהימה, זה הולך להיות אדיר לחלוטין!" אמר דראקו, כנראה לקראב וגויל, שכבר חזרו. "שים לב עולם, לשחר הימים, שכולם יעשו מה שאני אומר! ופוטר הזה לא יעמוד בדרכי, ואז אני אהיה זה שאדיר לחלוטין!".
הגבוה, כנראה שהוא גויל, נסחף בהתלהבות וחזר אחרי דראקו- "כן, אתה תהיה מי שאדיר לחלוטין!" קרא.
"חבר'ה, קדימה, אנחנו עומדים לפספס את הרכבת!" קראה הרמיוני.
"מי יודע כמה מהר השנה הזו תעבור?" אמרו כולם- כל התלמידים שהיו בשכבה של האריף כלומר. "הביאו לי כוס ותנו לבירצפת לזרום."
"אולי סוף סוף אדבר עם צ'ו!" אמר הארי.
"הו, לא, זה יהיה לגמרי אדיר!" קרא רון.
"אנחנו חוזרים כדי ללמוד כל מה שנוכל, זה נהדר לחזור למקום ממנו התחלנו" קראו כולם.
"והנה אנחנו, ואברה קדברה! הנה זה מתחיל, זה אדיר לחלוטין!".
הם הסתדרו בטורים. "זואו ולמדו אותנו כל מה שאתם יודעים, הקיץ נגמר ואנחנו מתים להתחיל."
"אני חושב שאנחנו מוכנים, עבור אלבוס דמבלדור!" קרא נוויל.
"אה…" אמרו כולם.
"ברוכים הבאים!" קרא איש זקן, דמבלדור כנראה. הוא זרק פרחים על כולם. "לכולכם להוגוורטס! ברוכים הבאים ביה"ס. האם ידעתם שכאן בהוגווטס יש בריכת שחייה נסתרת? ברוכה הבאה, ברוכה הבאה" אמר, "ברוכים הבאים לחתיכות, לחנונים ולמאניקים. עכשיו כשאתם כאן בהוגוורטס, הייתי רוצה לעבור על כמה חוקים. השם שלי הוא אלבוס דמבלדור, ואני המנהל של הוגוורטס. אתם יכולים לקרוא לי דמבלדור. כמובן שאתם יכולים גם לקרוא לי אלבוס, אם אתם רוצים ריתוק. אני סתם צוחק! אני אסלק אתכם אם תקראו לי אלבוס!".
אותן מחשבות עברו במוחם של התלמידים: "בחזרה למכשפות, לקוסמים, ולחיות קסומות! לגובלינים, לרוחות ולארוחות קסומות! זה כל מה שאני אוהב, וזה כל מה שאני צריך- בהוגוורטס, הוגוורטס. בחסרה לגישופים ולחשים, לשיקויים וחברים." כעט כל אחד חשב על שם הבית שלו-
"לגריפינדור!", "הפלפאף!", "רייבנקלו!", "סלית'רין!". "בחזרה למקום שבו סיפורנו התחיל, בהוגוורטס, הוגוורטס".
"סליחה, איך קוראים לו?" אמר דמבלדור.
"הוגוורטס, הוגוורטס!"
"לא שמעתי אתכם ילדים!"
"הוגוורטס, הוגוורטס!"
"אוי, אני שמח שחזרתי!" נאנח דמבלדור.