תקשיבו, כי זו הקריאה לעזרה.
מאז שאני מסוגלת לזכור הייתי מוזרה וגאה בכך.
או לפחות זה מה שאמרתי…
כי אולי אני ישבתי עם הבנים החנונים שהם החברים הכי טובים שלי.
אולי אמרתי שאני מעדיפה את זה ככה.
אבל האמת שרציתי, אני עדיין רוצה, להיות אחת מהם. מהבנים המצחיקים שמשחקים 'קאדווה' בהפסקות, או יותר נכון, אחת מהבנות שיושבות בצד וצוחקות איתם, ואולי נכנסות לשחק טיפה. וכולם שמחים איתן, והבנים מאוהבים בהן, אני רוצה להיות מהמקובלים, הנורמלים. אלא שצוחקים מבדיחות ציניות על חשבון עצמם ולא מאזכורים של 'מלחמת הכוכבים' אני רוצה להיות אחת מילדות האלה שהן כל כך יפות. אני רוצה שהילד הכי יפה ומצחיק שראיתי בחיי ישים לב שאני קיימת, שיאמר את שמי בשביל לקרוא לי, ולא בשביל לבקש ממני לזוז.
אני רק רוצה להיות רגילה.
אני מתלבשת יפה נכון? בגדים זרוקים ונוחים שנראים טוב.
אני צוחקת אתכן נכון? אני מנסה להיכנס למעגל.
אני מצחיקה לפעמים נכון? אני יורדת על עצמי.
אז למה אתם לא מקבלים אותי?!
למה אתם מתעלמים ממני שאני מנסה להיכנס לשיחה?!
למה אתם לא נותנים לי לשחק אתכם 'קאדווה'?!
למה?!
אני עשיתי כל מה שאני יכולה במשך הרבה זמן, לפעמים אני פשוט מתייאשת. בפיקניק של הכיתה ישבתי בצד עם החברים החנונים שלי, אתן באתן לקרוא לי, כי עכשיו אני מספיק טובה בשבילכן.
איך אתן לא רואות שהסיבה שאני לא יושבת קרוב זה שאני לא רוצה לאכול! כדי לא להיות שמנה! כדי שאתן! כן כן אתן! תקבלו אותי!
אני רק רוצה להיות נורמלית פעם אחת בחיים שלי!
אני רק רוצה שיגידו עלי דבר אחד שהוא לא 'חכמה'!
אני רק רוצה שאתן תקשיבו לצעקות העזרה שאני צועקת כבר שנים!!!
אני צורחת כל כך חזק!!!
אבל אף אחד לא שומע!
אף אחד לא מקשיב מספיק בשביל לשמוע!
מתי תבינו שהמילה או שתיים שאני זורקת על זה שאף אחד לא מקשיב לי, בדיוק שאני מבינה שאתן לא מקשיבות. הן לא סתם התלוננות חסרת משמעות!
הן הקריאה לעזרה שלי!
המונולגים שאני מקריאה בשיעור תאטרון הם הקריאה לעזרה שלי!
אז אולי! פעם אחת! בכל הקיום העלוב שלי!!!
תקשיבו.
תגובות (24)
זה אמיתי?
טוב, אני מרגישה טיפה הזדהות. אני גם לא מאלה שיפות (לא באמת, אני לא מורידה מעצמי, אני באמת לא כזאת יפה) או מאלה שמעודכנות בדברים (אם כבר הפוך, אני הכי לא מעודכנת), או מפטפטת כל הזמן …
אבל ככה תמיד הייתי, וזה לא מפריע לי בכלל, כי ככה אני מעדיפה.(רק שחבל אם כבר שאין הרבה שאני יכולה לחפור איתם על תחביבים משותפים).
אני מניחה שלא כולם מעדיפים ככה..
אני מקווה (גם אם זה אמיתי וגם אם לא) שהם ישמעו את הצעקה הזאת והתעוררו… והיא תחדור להם עמוק לאוזניים..
כן זה אמיתי. ומנסיון, הם לא ישמעו כי הם לא מקשיבים.
אז זה ממש עצוב שהם אטומים לחברה שלהם ולא שמים לב למה שקורה סביבם..
אני הזלתי דמעה (ברצינות, אני בוכה עכשיו), אני כל כך מבינה את זה. ההבדל היחיד הוא שאני גיליתי את האמת: יש עוד המון כמוני, הם נחמדים, הם מבינים והם מוזרים געים. הסיבה היחידה שהם לא מקובלים זה מכיוון שאין להם בעיות, אולי הם לא חריגים וה"מקובלים" כן? המקובלים האלה תמיד צריכים מלא אנשים מכל פינה שיגוננו עליהם. לרוב הם גרועים מאיתנו בהמון דברים: כתיבה, למידה, דברים פשוטים…
אני כבר הבנטי שאני לא רוצה בכלל להסתובב עם ילדים שצוחקים על אחרים כדי שיאהבו אותם. את צריכה לאהוב אותך ולא לתת לאף אחד לשנות אותך בתמורה למאט צומת-לב!
(אני עדיין בוכה…)
האמת היא שאני מזדהה איתך בכמה דברים.
אני גם מוזרה ותאמיני לי מכל הבחינות האפשריות.
אני למשל לא צועקת בכדי שיקשיבו לי, אני בן-אטום למרבה המזל לא שכלית, אבל חברתית ורגשית כן.
אני אוהבת לרדת על עצמי, זה לא מקנה לי ביטחון או משהו אני פשוט אוהבת את זה. וכמו ספיר אני גם לא אחת שאוהבת לדבר הרבה, למען האמת אני גם דיי אדישה כך שלא כל-כך אכפת לי מאחרים ממה שמתחרש סביבי. לדעתי עדיף שתפסיקי עם הקריאות הללו. מפני ש ..לא הייתי קוראת לזה צומי, אבל את צריכה לדעת שאם מישהו מקבל אותך זה רק בגלל מי שאת. ואם את מנסה לשייך את עצמך לקבוצת אנשים שבכלל לא מתאימה לך, זה לא יעבוד.
מה רע בחברייך החנונים?
למיטב זכרוני הם גם אנשים. תסתפקי במה שיש לך, כי להיות עם חבר'ה שלא מייחסים חשיבות לצעקות ולקריאות שלך, לא נקראים חברים.
ולהיות מוזרה מצוין.
מוזרה פירושו מיוחדת. תמשיכי להיות ילדה מיוחדת. אני חושבת שלשנות את עצמך ולרצות להיות אחת מהן, לא יועיל לך בכלום.
תמשיכי להיות גאה בהיותך מוזרה :)
כמה שאני אוהבת את החברים החנונים שלי…
אבל את צריכה להבין, שהילדים שאני מדברת אליהם כאן הם לא "המקובלים" שאת מדמיינת לעצמך, ממעט האינטרקציה שיש לי איתם אני יודעת איזה אנשים טובים, כיפיים, מצחיקים, והזויים. ושי וולף, אני לא מסוגלת, ותאמיני לי שניסיתי. אני לא יכולה להפסיק לצעוק כי זה בכל מחשבה תנועה ומילה שלי. אני לא מסוגלת פשוט לוותר, להבין שאין שום סיכוי שמישהו אי פעם יקשיב לי. שאין סיכוי שאני אצליח להפריח את את התווית של "האנציקלופדיה"
אני אוהבת את הנחישות שלך, אני הייתי מוותרת מלכתחילה.
"אין דבר העומד בפני הרצון…"
אם את רוצה את זה, פשוט המשיכי בדרכך הטובה. אומנם הם באמת אנשים אטומים, אבל באיזשהו שלב הם ישימו לב.
בהצלחה :)
אני מסוגל להבין אותך. אני אמנם מוזר ומעודד את כולם להיות פריקים וגאים בזה, אני שונא את עצמי כל כך. אני מבין שהכל נוראי, ושאין מי שיקבל אותך, והלוואי שיכולתי פשוט להגיד לך שאני גדלתי, והכל השתנה אבל זה לא נכון. החיים הם לא משחק, ולא כולם מסוגלים להיות שונים, לא כולם מקובלים. לפחות לך יש חברים, זה בסדר גמור. את צריכה להבין שהכל לא יהיה בסדר אם תנסי לדבר מדי פעם, ולא הכל יסתדר אם תשבי בצד. אני אומר את זה בתור מישהו שמעולם לא קיבל את עצמו – את צריכה לאהוב את עצמך לפני. כדי להשתנות. אני לא אגיד לך, שהחברים הכי טובים שלך הם החשובים באמת, כי כבר הבנת את זה, ומה שאת רוצה זה לא זה. אם הייתי יודע איך להיות מקובל הייתי עוזר, אבל אני לא, אז כל זה די חסר טעם. רק תדעי שיש מישהו שמרגיש את אותו הכאב. שלעולם לא יהיה יפה, או מיוחד, או מקובל, ושתמיד ישנאו אותו.
אני לא שונאת אותך… בוא נתבוסס יחדיו ברחמים עצמיים…
she wolf צודקת, מה הבאיה בחורייך החנונים?
אם תקראי את כל התגובות או אפילו תתני תשומת לב מינימלית לסיפור את תגלי שאמרתי במפורש שאין שום דבר רע בחברי החנונים.
חוץ מזה חברי החנונים הם סציופתים חסרי לב שיורדים עלי בלי חשבון כל שנייה שאני איתם והם אלא שמקשיבים לי הכי פחות.
ותמשיך את ג'יימס פלטיס, חתיכת ערפד חסר נשמה.
תודה על המחמאה
ובקשר לג'יימס פלטיס, אני עובד על זה
נ.ב. בקרוב פוגשים את ארוניית
נ.נ.ב כחכוך בגרון, כחכוך בגרון, פרסומת סמויה, כחכוך בגרון,כחכוך בגרון
אתה יודע שלפי חוקי ההגיון אתה אמור לכתוב ארונייט
(:
איי תשתקי
ושל מי הסיפור?
ולכי לנודר
לך לנוגה.
(או איזה שהוא מקום רע שהולכים אליו ערפדים חסרי רגשות שכמותכך)
ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט
לך ל…
(איפה זה הגהינום של הערפדים?)
רגע חשבתי על משהו!
לך לנוגה! ותחניק מהגזים הרעילים!
ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט ארונייט
ניצחתי!
אה הא!