עם כל הכאב-פרק 6

עברו מספר שעות מאז קראנו לעזרה.
הגיע כבר לילה ואיש לא הגיע.
אמאני הייתה כבר כל כך עייפה.
הנחתי את ראשה על כתפי,מכסה אותה בשמיכה הבלויה.
זה הרגיש כל כך טוב כשראב מונח על כתפי,ואט אט נשמט אל חזי.
לא היססתי וכרחתי סביבה את זרועי.
מה שאמני סיפרה לי על משפחתה הידהד חזק ונחרט חזק בזכרוני.
ידעתי.היא בורחת.גם היא בורחת ממשהו. ממישהו.
"מיסכנה.."חשבתי לעצמי,עצוב.
רציתי להיות זה שיציל אותה.שיוציא אותה מתוך הגהנום הזה.
לפתע,עלה בי רעיון מטורף לקחת אותה איתי לתל אביב.
לשנות את זהותה בכדי שלא ירדפו אותה.להציל את הבחורה הזו.
חבל עליה.
וכבר,לפני שהבוקר עלה הבנתי.חשתי זאת בעצמותיי.
אומנם אני מכיר אותה רק כמה שעות.והיא כבר נגעה בליבי.
זה אבסורדי ,אני יודע.אבל,אני כנראה מתאהב בה.
אני מתאהב בבחורה הזו.מה זה?..
מה זאת ההרגשה הזו אם לא אהבה.
וכל כך חבל עלייה שכואב לי הלב.
כן,כואב לי הלב.
בעוד היא ישנה,נגעתי בשיערה הרך,השחור הנעים שהדיף ריח מדהים של שמפו בריח אקזוטי.
לא הכרתי אותה בוודאות וכבר הלב שלי לחש את שמה.
לא יכולתי להרדם מרוב מחשבות.
הבטתי בה.אוחז בה קרוב מעט לגופי.
כן,כל כך קרוב ללב.
רק ממבט קטן שלה הלב שלי מחסיר פעימה.