עם כל הכאב-פרק 4

נכנסתי עם חולייה לאחד הבתים ותחלנו לירות.
לא היה שם איש. בית ריק.
שמעתי צעקות של בחורה מהכיוון הימני.
כאילו היא קוראת לעזרה ואיש אינו מייחס לכך חשיבות.
הזעקות האלו,עשו לי משהו.
החלטתי שאני ניגש לשם,לעזור לה.
"לאן אתה הולך?"שאל אותי נדב,חברי לצוות.
"תישאר איתם פה.מישהו זקוק לעזרה.."אמרתי,לא מהסס.
ניגשתי אל מעבר לכיכר,מוודא שאיש לא יורה לכיווני.
נכנסתי לתוך אחד הבתים ההרוסים והבחנתי בבחורה שוכבת בין ההריסות.
היד שלה הייתה תקועה.היא פצועה.
הרמתי את החתיכה הכבדה שנפלה לה על היד.
היד שלה הייתה רכה,נשית כל כך.
ואז ראיתי את העיניים שלה.רק זוג עינייים,יפייפיות של בחורה צעירה.
שאר הפנים שלה היו מכוסים ברעלה שחורה.
אילו רק יכולתי למשוך מפניה את הרעלה ולראות את פנייה במלואם.
ידעתי שאסור לי. וגם אסור לי אפילו לבקש ממנה.
העיניים שלה הפנטו אותי.חשתי כאילו חץ של קופידון פגע בליבי.
הלב שלי התחיל לפעום מהר.
אחזתי ביד שלה,שדיממה.
הוצאתי מכיסי פד גאזה ותחבושת.
חבשתי אותה.
"באתי לעזור לך.."אמרתי בערבית.
היא הביטה בי כחיה מפוחדת בשבי ולא זזה.
כולה רועדת מרוב פחד..היא הייתה בטוחה שאני עומד לתקוע לה כדור בראש.
"אני לא אפגע בך,"אמרתי שוב,בערבית.
אם היא רק יכלה לחוש בהלמות ליבי ולהיווכח בכך שאני לטובתה ולא לרעתה.
פתאום חשתי שוב כמו גבר.
אבל גבר,עם קצת ביטחון מעורער.כשהוא רואה אישה יפה. אלוהים,היא כל כך יפה.
רעדתי מעט.לא זזתי.קפאתי על מקומי.
הלב שלי דפק כל כך חזק עד שכאב לי בחזה.
חשבתי שהוא עוד רגע מתפוצץ.
כשהיא החלה לבכות לפתע..
"בואי.."הושטתי לה את ידי.
"לא.."היא אמרה.."לא.."
"אני נשבע לך שלא אפגע בך.."אמרתי,חש צמרמורת אדירה.
כשלפתע נשמע פיצוץ .דלת הכניסה נחסמה.
הזעקתי עזרה.אבל,זה עלול לקחת שעות עד שיחלצו אותנו.
בנתיים החשיך.
אספתי חתיכות עץ שנותרו על הרצפה והבערתי אש.
"מה שמך?" שאלתי,בהיסוס קל.
הבחורה הביטה בי,מפוחדת..
"שמך?..איך קוראים לך?" חזרתי על עצמי.
"אימאני.."היא אמרה בפניי.
"אני רועי.."הצגתי את עצמי בפנייה.
שמתי לב שקר לה,אך לא היה לי דבר להניח עליה.היא רועדת.
קמתי וחיפשתי משהו שאוכל לכסות אותה בו.על מנת שתתחמם.
מצאתי משהו שנראה כמו שמיכה ישנה והנחתי אותו עליה.
אימאני הביטה בי,המומה,כשאני מתיישב לידה.
לא הצלחתי להרגיע את פעימות הלב שלי,שרק הלכו וגברו.