היסודן האחרון י'ג-שיחה מלחיצה עם לאיון ופרק משעמם במיוחד

"שיין! מה קרה?!" צועקת ריין ברגע שאני נכנס לחדר. עד עכשיו הלחי שלי בטח כבר התנפחה מהפגיעה ברצפה ואני בקושי עומד, האוול בהחלט יודע איך להכאיב. אני מתיישב על המיטה במאמץ. ומספר להם בקצרה, רד משפילה את מבטה, נראה שקאיה דואגת לריין יותר מאשר לי, אולי כי העיניים הסגולות שלה מלאות בדמעות. "אני צריכה ללכת… לדבר איתו." היא אומרת בשקט ויוצאת מהחדר, רד וקאיה בוהות בי, כרגיל אין שום זכר לג'יימס. השיער האפרפר של קאיה צונח על כתפיה השמוטות, כנפי הארד הקטנות שלה לא מרפרפות באושר כתמיד. אני אפילו לא יכול לראות את הפנים של רד, הקפוצ'ון מכסה אותן לחלוטין. "למה?… למה אתן כל כך עצובות?…" אני שואל בלי להיות בטוח שאני רוצה לדעת את התשובה, "האוול… כבר התנהג… באלימות בעבר." רד אומרת בחוסר ביטחון, קאיה נדה בראשה בעצב. "הוא קיבל משהו כמו חמש-עשרה הזהרות." היא אומרת בקול קודר, "הזהרות?" אני שואל בבלבול. קאיה מהנהנת "זו שיטת אכיפת החוקים כאן, אם אתה עובר על החוקים אז אתה מקבל אזהרה, בעיקרון אחרי חמש אזהרות מישהו אמור לקבל עונש או שמגרשים אותו מהבסיס, זה תלוי בחומרת העבירות. אבל בגלל שהאוול לא באמת חבר בקריק לייק באופן רשמי… בוא פשוט נגיד שהוא ולאיון לא מסתתרים בכלל וריין מפחדת שהפעם לאיון לא יעבור על זה בשתיקה." היא מסיימת באותו טון קודר, זה מוזר לראות אותה ככה, כל כך רצינית. והאמת, שאני מרחם על האוול. "אבל הם לא חייבים לדעת נכון?" אני שואל, שתיהן מביטות בי במבט המום. "אתה מתכוון… שיין אתה מדבר על להיכנס לסיבוכים ושקרים עם קריק לייק, עם לאיון באופן אישי. אתה מבין כמה זה מסוכן?" רד שואלת בשקט. "אני חושב שהוא יכול להבין." אומר קול זר, לאיון עומד ליד הדלת במבט מלא צער. "באתי לבדוק מה שלום ריין. לא התכוונתי לצוטט לכם אבל… אני ממש מעוניין לדעת על מה אתם מתכננים לשקר לי…" הוא אומר, הוא לא נשמע כועס, רק מדוכדך. קאיה ורד משפילות את מבטן, אני מוצא את עצמי עושה אותו דבר, יש משהו בבחור הזה שפשוט גורם לך לרצות שהוא יהיה גאה בך, אני לא יודע אם אני שונא את זה או לא. "אני יכול להיכנס?" קאיה מהנהנת. "תראו אני לא אסחוט מכם שום מידע, אנחנו מכירים הרבה זמן," אז הוא מביט בי "חוץ ממך, אותך פגשתי שלשום, אבל אתה נראה כמו בחור נחמד" הוא מחייך וחושף תור של שיניים לבנות במידה מגוחכת "חבל לי שאתם מרגישים צורך להסתיר ממני מידע שבאופן ברור אני רוצה וצריך לדעת. ולמען כל מה שהגיוני בעולם הזה מה לעזאזל קרה לשיין המסכן?" הוא שואל. כולנו מחליפים מבטים, רד מסתכלת על לאיון במבט רציני "אם אתה רוצה לדעת אתה צריך להבטיח שלא תעשה כלום עם המידע הזה." היא אומרת, ברור שקשה להן להסתיר דברים מלאיון. "קודם את צריכה להבטיח לי שזה לא מידע שאני אהיה חייב לנצל אותו, כמה שאני שונא לעשות את הדברים האלה יש אחריות גדולה על הכתפיים שלי, ואם את תספרי לי משהו שאני אמצע כמסוכן אני אהיה חייב לעשות עם זה משהו." הידיים שלו אוחזות זו בזו בחוזקה, אפשר לראות שהוא שונא את החלק הזה בעבודה שלו. רד משפילה את מבטה "אם כה אני לא חושב שאוכל לספר לך, אני מצטערת אבל זה לא ענייני בכלל, מישהו אחר צריך להחליט אם לספר לך או לא." היא אומרת בשקט, הוא נד בראשו בעצב, ונאנח. "אני לא יכול להכריח אתכם להגיד כלום, אבל בבקשה תשקלו את זה שוב." הוא אומר ויוצא מהחדר, סוגר אחריו את הדלת.