נעדרת-פרק ג'

הבטתי דרך החלון,כשידי אזוקות והסמארטפון שלי כבר אצל השוטר,אינו מגולח,לועס מסטיק בפנים קשוחות,לובש מעיל עור שחור וריח של אפטר שייב זול נודף מימנו,
"וולאקאם טו יזראל" הוא אמר לי בחצי חיוך מרושע,
הסתכלתי עליו ומערבולות של מחשבות ופחדים הציפה אותי,מסיט את מבטי לחלון כאילו שומר על זכות השתיקה כמעט שכחתי איך המקום הזה נראה,כבר שנתיים שלא הייתי כאן וכל מה שהיה כל כך מוכר פיתאום כל כך רחוק מימני,הפלאפל האהוב,נגני הרחוב החייכנים,שימחת החיים הישראלית ואנשים שלא מפסיקים לצפור בכבישים,ישראל.
הגענו אל תחנת המשטרה בתל אביב,ברגע שירדתי מהניידת מצלמות רבות ואנשים עם מיקרופונים חיכו לי שם,בתוך תוכי חשבתי,או שזאת מתיחה,או שאני כוכב כאן וסרטוני הסקס שצילמתי עם זאתי מהמועדון התפרסמו וכולם מגלים הערצה,או שאני בצרות,בצרות גדולות מאוד.
השוטרים הובילו אותי לחדר שקט,ריק מהכל,מלבד מצלמה בפינת התקרה,שולחן ו2 כיסאות,נתקפתי בחילה,כל מה שרציתי זה להגיע ולברוח,לחזור לעסקים שלי בקנדה,ופשוט להעלם מהחדר המדכא הזה.
הוא ניכנס וזרק קופסאת מלבורו אדום על השולחן
"מעשן?"
"לא,לא סיגריות" עניתי באלגנטיות
הוא שאל אם אני יודע מה אני עושה בחקירה,למה דאגו להחזיר אותי מקנדה הרחוקה ואיך נועה הייתה במיטה.
הסברתי שאין לי מושג,שעזבתי כבר מזמן ושאנחנו לא בקשר,פיתאום ברגע אחד הוא תפס את הכיסא עליו ישב הטיח אותו בקיר וצרח "איפה נועה יא בן זונה???איפה נועה?!?!?!"
התחלתי לבכות כמו ילד והסברתי שאני לא יודע כלום,הוא שלח אותי לבידוד,אמר שאולי אם אני ישב שם קצת ואהיה ממש שקט אני אולי אוכל לשמוע את העכברים מגלים לי איפה נועה,סצנות רבות רצו לי בראש בנוגע לגורלה,אבל עדיין לא הבנתי איך אני אמור להיות אשם בהעלמות של בחורה שיצאה איתי לפני שנתיים.