כתף אל כתף נגד העולם פרק 5+6 (אשמח עם תגיבו )

~פרק 5 ~

אוקי הביתן שלי היה צפוף . אפילו מחניק, זה היה כל כך מוזר לישון עם כל כך הרבה אנשים ,שרובם היו בנים , באותו חדר .
"את קבוע ?" שאל אותי משהו . הבטתי בדפני כלא מבינה .
"היא תשאר כאן " אמרה דפני , דבריה היו מעורפלים מאוד אבל נראה שזה מספק את שאר החניכים . פני הובילה אותי אל אחת המיטות היחידות שהיו פנויות . "את תשני כאן , עכשיו תתארגני על עצמך ואני אחזור עד כמה זמן ונדבר " היא חייכה חיוך נעים שהפיג מעט את הנימה הקודרת של דבריה ויצאה ,בריצה כמובן , אל מחוץ לביתן .
הנחתי את המזוודה שלי על המיטה וגם את תיק הגב ,מזווית עייני ראיתי שכל החניכים שהיו בביתן הביטו בי בסקרנות .
"היי חברה נראה שמעכשיו ועד סוף הקיץ אנחנו תקועים יחד " אמרתי בחיוך .
"ככה זה נראה " אדם אחד ניגש אלי הוא נראה כבן 19 והיא ללא ספק חתיך ברמות . "אני ביילי אומלי המדריך הראשי של הביתן " הוא חייך וחשף שתי שורות של שיניים לבנות כמו שלג שירד זה עתה .
"אני … אמ… אני מר , מר ג'ונס " ניסיתי לחייך אבל פשוט בהייתי ביצור המושלם הזה שנקרא ביילי אומלי . השיער שלו היה חום כמו אדמה , אדמה של המדבר ,כן השיער שלו היה חום בהיר ,חום בהיר ומושלם . עיניו היו … אני לא בדיוק מצליחה להחליט עם זה היה כחול ירוק או בכלל צהוב , כנראה שהם החליפו צבע או משהו . בכל מקרה הוא היה גבוה והיו לו כתפיים רכבות , הוא היה שזוף ולוהט . פשוט לא יכולתי להסיר ממנו את העיניים .
"אני מכווה שתשארי כאן מר " הוא חייך .
"גם אני " אמרתי בחיוך . שמעתי צחקוקים מאחורי . יכול להיות שמה שקרה לי עכשיו קרה לשאר הבנות בביתן , כמה מוזר , אבל אמא לימדה אותי איך לצאת ממצבים כאלה . פשוט שלחתי חיוך אל המקום שממנו שמעתי את הצחקוקים והם נפסקו . זה תמיד עובד כמו … כמו קסם .
"מר תגידי סיימת להתארגן ?" שאלה דפני שפרצה דרך דלת הביתן . חייכתי לחיוך אחרון אל ביילי ומהרתי על הדלת הידיעה שכל העיניים נעוצות בי .
האמת שזה היה מוזר , עם זה מחנה קיץ ילדים אמורים להגיע לכאן כל הזמן מה שאומר שההופעה שלי כאן לא אמורה להיות חריגה . אני גם לא חכמה או יפה באופן מיוחד אז למה כולם מסתכלים עלי בצורה מוזרה ? אני בטח סתם פרנואידית זה הכל .
הבטתי בדפני . היא נראתה יותר רגועה אבל עדיין נראה שמה שהיא הולכת להגיד הולך להכביד על שניניו . נשמתי נשימה עמוקה ספרתי עד שלוש ואמרתי : " מה העניין דפני ?"

~פרק 6 ~

דפני ואני ישבנו על דשה ירוק על אחת הגבעות מסביב למחנה . דפני הקפידה להביט לכל כיוון אפשרי חוץ ממני .
"אוקיי אין דרך קלה להגיד את מה שאני צריכה להגיד לך ואמרתי לכירון שאני לא מסוגלת אבל …. אני פשוט התחיל וזהו " היא נשמה נשימה עמוקה . " ששאלתי אותך מה את יודעת על מיתולוגיה יוונית … זו לא הייתה סתם שאלה אלים יווניים קיימים , את בת של אחד מהם כי עם לא היית אז לא היית עוברת את הגבול הקסום . מה שאני מנסה להגיד הוא שכל היצורים המיתולוגים חיים למשל כירון הוא … הוא קנטאור , זה אומר ש… שיש לו תחת של סוס , ואני … אני נימפת יער ,זאת אומרת שאני יכולה להפוך לעץ . בכל מקרה את חצויה או אלה למחצה . אחד ההורים שלך הוא אולימפיי והשני בן אנוש את תשארי בביתן 11 עד שההורה שלך יכיר בך ,זה כנראה יקרה בארוכת הערב . אני יודעת שזה המון מידע אבל אין לך ברירה את חייבת להיות מודעת למה שקורה כאן את מבינה אותי ?" דפני דיברה במהירות ולא נתנה לי להגיב אבל עכשיו כשהיא סיימה ונתנה לי לדבר , פשוט לא ידעתי מה להגיד . הידע שלי במיתולוגיה יוונית שואף לאפס אני בקושי יודעת מי זה הרקולס . מי היה מאמין שכל זה אמיתי . שאחד ההורים שלי הוא אל … פאק זו כפירה .
"מר את מבינה אותי ?" שאלה דפני שוב .הבטתי בה , המומה לגמרי .
"כ.. כן אני חושבת אני רק … זה מוזר כל כך " אמרתי .
"אני יודעת אני יודעת זאת אומרת אמרתי לכירון שאני לא מתאימה לספר לך את כל זה אבל הוא התעקש . בבקשה , תנסי להבין המחנה הוא מקום מדהים הרבה חצויים כמוך קוראים לו בית . זה נפלא לא ?" היא הביטה בי בציפייה .
"אבל יש לי בית ואמא ואבא . ועד כמה שהמקום הזה מדהים ,והוא מדהים אנ… אני לא יכולה להאמין למה שאת אומרת לי פה . זה פשוט נוגד את הכל ."
"אני מבינה . בינתיים יש לך קיץ שלם להישאר כאן את תהני ." היא חייכה . ניפגש בארוחת הערב " היא התרוממה והחלה לרוץ לכיוון לא ידוע .
"רגע דפנ…." כבר היה מאוחר היא הייתה רחוקה מידי .
פשוט נשכבתי על הדשה , חשבתי . חשבתי איך התכן בכלל שאחד ההורים שלי הוא אל . ועד אל יווני . ושהאדם הנחמד שפגשתי קודם , האדם הנכה , הוא הכלל חצי סוס . ושדפני הופכת לעץ ושאחד ההורים שלי הוא אל .
לא יכולי להוציא ממוחי את המחשבה שמדובר במתיחה . אבל אז ראיתי את הסוס המעופף והבנתי שהכל נכון .