היסודן האחרון-ט' מפל מים והפגישה עם לאיון
ריין מסיימת את התדרוך שלה, ואני חושב שיש רק שאלה אחת שאני לא יודע את התשובה אליה.
"איפה הכניסה?" אני שואל בחשש מסוים, קאיה וריין מחליפות חיוכים ממזריים, ומתחילות ללכת לעבר אחד תחתיות הצוקים שמקיפים את היער שבו הלכנו עד עכשיו, כנפיה של קאיה מרפרפות בהתרגשות, ריין מלטפת את הזנב שלה. אני הולך אחריהן עם ג'יימס ורד. הנהר שהלכנו נגד כיוון הזרם שלו במשך כל הדרך הופך למפל שמתחיל בראש הצוק ונגמר כמה עשרות מטרים לפני, ריין נעמדת לידו ומחכה שנבוא, שאנחנו מגיעים היא אוחזת בידה של קאיה מתקרבת כמה שאפשר לגדת הנהר ולקיר הצוק, היא ממששת את הקיר שהמים הנופלים בקביעות מסתירים עד שידה פשוט עוברת דרכו היא נאחזת במשהו שאני לא יכול לראות ומזנקת פנימה, מושכת את קאיה איתה. "פשוט תעביר את היד שלך, יש שם מערה" רד אומרת, מרגיעה אותי קצת. אני עושה כדבריה בחוסר אמון, להפתעתי היד שלי נתקלת בחלל פתוח, ואז יד אחרת אוחזת בה, ומושכת אותי פנימה. ריין הרטובה כולה עומדת מולי בחיוך. אני ספוג במים עד לשד עצמותי. למרבה המזל כוח המים שלי מספיק חזק בשביל להוריד ממני ומכולם את המים. אנחנו עדיין רטובים אבל לפחות לא נוטפים, זו הפעם הראשונה שאני שם לב שאנחנו עומדים בתוך מערת אבן לחה, כמה מטרים מולנו ניצבות זוג דלתות עץ גדולות. "זה לא קרה כרגע" אני אומר, המום. "איך?! מה?! למה?!" אני שואל בהיסטריה הולכת וגוברת, "אנחנו כרגע פשוט עברנו דרך מפל על תוך המפקדה של הארגון הכי סודי בעולם?!" ריין מהנהנת בחיוך וניגשת לאחת הדלתות, היא דופקת אליה בעדינות. "רינו שלייה?" קול נשמע ממאחורי הדלתות "אינו כטייה" ריין עונה. "זו אני, ריין." היא אומרת בצחוק גדול, הדלת נפתחת מיד, נער גדול גוף בחולצה אדומה וג'ינס עומד מאחוריה. הוא יחף, וכפות רגליו נראות ככפות חתול, האישונים שלו אנכיים ודקים. "ממתי אתם כל כך רשמיים? לא אמרתי את הסיסמה כבר שנתיים!" היא מכריזה בהתרגושות. "את יודעת… אמצעי זהירות נוספים בגלל…" הוא מביט בי ישירות "הפעולה המתוכננת." ריין עשתה לי שיחה ארוכה מעוד על 'התכנית' ואני חייב להודות שהיא לא מוצאת חן בעיני. יהיו לי רק כמה שבועות להתאמן לפני המבצע. אבל זה הסיכוי היחיד להפיל את המלך…אני הולך אחרי כולם על דלתות העץ, הן מובילות לאולם עגול חצוב באבן דלתות דומת לאלה שבנו מהן מופיעות פה ושם על הקירות, הרצפה מרוצפת. את האולם ממלאים אנשים העוסקים באימונים שונים רובם צעירים יחסית. הנער-חתול מחייך, "חכו פה, אני רק אלך להגיד ללאיון שאתם כאן" הוא אומר ומתחיל לצעוד לעבר אחת הדלתות "לאיון?" אני שואל את רד בשקט. "הוא המנהיג" היא עונה. הנער מציץ מהדלת ומסמן לנו לבוא. הדלת מובילה למסדרון ארוך, בכל בערך שבעה מטרים קבועה דלת נוספת, בערך בדלת החמישית ריין נכנסת פנימה, כולנו אחריה "לאיון!" היא אומרת בהתרגשות, לגבר הצעיר שיושב ליד שולחן משרדי גדול, העיניים הכחולות-אפורות שלו נעוצות בדף שהוא כותב עליו, והשיער שלו… אני לא ממש יודע איך לתאר את זה, יש לו הרבה שיער, כמו רעמה, אבל לא ממש. הוא לא ארוך או גבוהה במידה חריגה. פשוט יש לו הרבה שיער שטני בהיר מאוד. זנב האריה שלו נע בעצבנות. הוא מרים את מבטו "ריין! תצילי אותי! כל כך הרבה ניירת!" הוא אומר, ריין צוחקת בקול. הוא קם לחבק אותה, אני מתכווץ מעט במקומי, הוא גדול, מאוד. בגובה מטר שמונים וחמש עם לא תשעים והכתפיים שלו רחבות כמו של שור, לידו ריין הדקיקה נראית כמו ילדה קטנה. הוא ניגש עלינו, ככל שהוא מתקרב הוא נראה מאיים יותר, למרות שהעיניים שלו משדרות טוב לב. "אתה שיין?" הוא שולח את ידו ללחיצה באיטיות, אני מניח שהשיער שלי צהוב כולו. אני מהנהן ולוחץ את ידו, מנסה להפגין ביטחון עצמי, לא בהצלחה רבה. אז קאיה רצה ומחבקת לו את הרגל. "שלום גם לך!" הוא אומר תוך כדי צחוק מתגלגל וצלול. אפילו רד מחייכת עליו, כולם מחבבים את הבחור הזה? קאיה מחייכת חיוך ממזרי, השיער שלי נצבע בירוק של קנאה. ג'יימס מתחבא מאחורי רד, נראה שלאיון לא מאוד מופתע מהמצב שבטח חוזר על עצמו לעיטים קרובות, אבל עדיין מוטרד ממנו. זה המנהיג של קריק לייק? הוא בטח בן פחות מעשרים וחמש! "ריין הסברת לו על התוכנית?" לאיון שואל בקולו הנעים, היא מהנהנת. "עם ככה אין לנו זמן לבזבז! כדי שתתחיל באימונים!" הוא תופח על כתפי, חיוך זעיר עולה על פני, אני חייב להודות שיש בי חלק ששמח שאני אלמד לשלוט בכוחות שלי יותר טוב. "מי יאמן אותו?" שאל הנער החתולי. חיכו של לאיון קטן מעט.
"האוול"
תגובות (2)
אני אוהבת כניסות דרך מפל…
המשך!
אבל זה כניסה מגניבה D;
תמשיכי =)