החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 37

״סליחה גברת….״ מישהו מאחור אמר לי, הסתובבתי אחורה, פאק
״אושרי?״ שאלתי מופתעת, זה אושרי, אושרי שלי, רומאו שלי…
״לא האמנתי שאת תעשי את זה…זה לא היה אמיתי״ אמר
״זה כן אמיתי, אני אוהבת אותך״ אמרתי עם דמעות בעניים, החזקתי לא את היד חזק, שלא נעזוב אחד את השני…
״אני כבר לא״ אמר…פאקקקק החלום!!!!!
״טווב חברה זה לא טלנובלה פה, אנשים ממהרים פה״ הקופאית אמרה, נתתי לה את הביציים והחלב והבקבוק מים מיד של אושרי ונתתי לה את הכסף, היא החזירה לי עודף, נתתי לאושרי את הבקבוק, ״אנחנו צריכים לדבר״ אמרתי והסתכלתי עליו, התקדמנו לכיוון בפסל אחד שמחוץ לסופר, התיישבתי עליו
״אין לנו על מה לדבר, את בגדת בי״ אמר
״אבל זה לא מה שאתה חושב״ אמרתי והחזקתי לו את היד,
״זה כן, את התנשק עם עילי״ אמר
״אבל…״ התחלתי להגיד אבל הוא עצר אותי,
״זה נכוו?״ שאל
״כן אבל….״ התחלתי להגיד אהל וויתרתי, ״זה לא יעזור לי נכון?״ שאלתי אותו בשקט במבט רחמים, הוא הנהן לשלילה בראשו…..
כן, וויתרתי, אני ימשיך לאהוב אותו אבל זהו, זה נגמר, הוא כבר לא אוהב אותי, אני לא יכולה להכריח אותו לאוהב אותי, אני השאמה בהכול… כול הפנים שלי התמלאו בבכי… הוא הסתובב לצד השני והתחיל ללכת
״רגע אושרי״ אמרתי והוא הסתובב אליי
״קח״ אמרתי והתקדמתי אליו, הנחתי לו ביד את העודף שהקופאית נתנה לי ועוד שטר של 200 שקל שנשאר לי בכיס….
״כול דבר הכי קטן שאתה צריך, אתה יודע איפה למצוא אותי״ אמרתי
״תודה״ אמר בשקט ודמעה אחת קטנה ירדה לו מהעניים, הוא הסתובב והלך, חזרתי הביתה, זהו? אין יותר אושרי ובר? רומאו ויוליה?

נקודת המבט של אושרי:
״תודה״ אמרתי בשקט ודמעה אחת קטנה נפלה לי מהעיין, זה פעם הראשונה שאני בוכה….הלכתי ממנה, אני לא מאמין שאמרתי לה שאני לא אוהב אותו, איזה שקרן אני, הכול בגלל האגו, אני מפחד לחזור אלייה כי היא אולי תבגוד בי עוד פעם, אבל היא לא תעשה את זה, יש הסבר, שלא נתתי לה להסביר לי אותו, אני חייב לתת לה היזדמנות, הסתובבתי אחורה, היא כבר לא הייתה שם, היא כבר לא הייתה על הספסל…

נקודת המבט של בר:
אין אף אחד בבית, כולם באיזה מסיבה…. עליתי לחדר שלי, נשכבתי על המיטה, המשכתי לבכות, כמו כול יום בשבועיים האלו….יש לי חרא של חיים!!!! התקשרתי לתהל
״בואי״ אמרתי בוכה
״מה קרה חיימשלי?״ שאל בקול מודאג
״בואי עם נוי״ אמרתי, רק הן ועדן יודעים איך להרגיע אותי….
״אנחנו באות עכשיו״ אמרה ונתקה, אחרי משהו כמו חמש דקות, דלת חדרי נפתחה, ותהל ונוי נכנסו לחדר שלי
״מה קרה בובי?״ נוי שאלה אותי התיישבה לידי על המיטה
״החלום נכון, הוא לא אוהב אותי״ אמרתי בוכה
״מההה? איך את יודעת?״ תהל שאלה אותי
״ראיתי אותו״ אמרתי ונוי ותהל הסתכלו אחת על השניה מופתעות
״הוא אמר לך שהוא לא אוהב אותך?״ נוי שאלה
״כן, אמרתי לו שאני אוהבת אותו ואז הוא אמר לי שהוא כבר לא״ אמרתי נזכרת במילים שהוא אמר
״בן זונה״ נוי אמרה
״בן אללללף״ תהל אמרה
״אל תתיחסי אליו, הוא לא יודע מה הוא מפספס, הוא סתם…״ תהל אמרה
״הוא סתם אידיוט שלא יודע מה זה אהבה ומתי היא נמצאת מולו״ נוי השלימה אותה….
״שילך לחפש את החברים שלו״ נוי אמרה
״אבל זה לא מה שאמרתן לי אתמול״ אמרתי בוכה
״דייי בובי אנחנו יודעות, אל תתיחסי עליו״ תהל אמרה
״הוא לא שווה שום דמעה שלך״ נוי אמרה ונגבה לי את הדמעות מעניים שלא מפסיקות לרדת ולרדת ולרדת….
הן המשיכו לעודד אותי עוד איזה חצי שעה ללא הצלחה, זאת אהבה אחד כיוונית, אני אוהבת אותו והוא לא אוהב אותי ואני צריכה להשלים עם זה, לא כול אהבה מציחה בסופו של דבר…
היה צלצול בדלת, ״אני ירד״ תהל אמרה ויצאה מחדר שלי

נקודת המבט של תהל:
היה צלצול בדלת, מי מצלצל בשעה כזאת? פתחתי את הדלת, פאקק!!! אין מצב זה לא הואאא!!!!
״נוי בואייי שניייה!!״ צקתי לנוי והיא ירדה למטה, היא הסתכלה על מי שעמד בדלת, ״פאאק״ אמרה
״אתה יודע מה עשית לה יאאאא מפגר??״ צרחתי עליו
״אני יודע, ועכשיו אני בא לתקן את זה״ אמר ורק עכשיו שמתי לב שביד אחת הוא מחזיק דובי ענק, וביד השניה זר פרחים ורודים עם כמה בלונים בצורת לב….
הסתכלתי על נוי, והיא הנהנה לי 'כן' עם הראש, ״כנס, היא בחדר שלה״ אמרתי והוא נכנס לבית…