היסודן האחרון-ח'. נ"ק קאיה והאוול שעיבד את דעתו

שין ממש עף! לפחות מטר באוויר! אני ממשיכה לרוץ מסביב, בלי יכולת ממשית להכיל את ההתרגשות שלי. האזור מתחיל להראות מוכר, אנחנו מתקרבים לבסיס. רק ריין נראית נרגשת כמוני, אני אפילו לא רואה את ג'יימס ורד, לבסוף הריצה שלי הופכת להליכה, רד וג'יימס נגלים מאחורי במרחק, מלפני בקושי אפשר לראות את ריין ושיין. אני מחבבת את שיין, הוא נראה נחמד. אני זוכרת את ההסבר שריין נתנה לנו יום לפני שהוא הגיע….
"הוא התקווה האחרונה שלנו, הסיכוי האחרון להפיל את המלך" היא אמרה, כולם הנהנו. "מה כל כך מיוחד בו?" שאלתי בחשש "אתם תגלו" ריין צחקה. "ונביא אותו לקריק לייק?" רד שאלה בשקט, ריין חייכה והנהנה. "ומה הם יעשו איתו?" היא שאלה באותו טון. "אל תדאגי, את מכירה את לאיון, הוא לא יאולל לבחור שום דבר רע" היא אמרה, רד קפצה את שפתיה. כולנו מכירים את לאיון, וכולנו יודעים שהוא באמת טוב לב. אבל לא מלאיון אנחנו חוששים, אלא מהאוול* הוא כנראה יהיה אחרי על האימונים של שיין, ריין לא מסוגלת לראות כמה הוא הפכפך, אולי יש לו כוונות טובות אבל… האוול מטורף על כל הראש… "אולי זה לא ממש רגיל, אבל זה המעט שאנחנו יכולים לעשות." היא אמרה בקולה מעורר ההשראה, כולנו שונאים את המלך, לכולנו יש סיבה טובה לשנוא אותו, הרי מי כמוני יודע.

מעניין אותי אם שיין מבין איזה ציפיות יש ממנו. למסכן בקושי יהיה זמן להתאמן לפני שיהיו חייבים להוציא אותו לקרב. כולם בטח ילוו אותו. לריין יש מקום מובטח, החזיונות של ג'יימס הם לא משהו לוותר אליו, ורד לא רק מרגלת מצוינת. רק אני חסרת תועלת לחלוטין עם היכולת שלי לדבר עם חיות, בלי לשים לב התקרבתי הרבה יותר לרד וג'יימס, או שאולי הם האיצו קצת את הקצב. "קאיה? הכל בסדר?" רד שואלת בדאגה. אני מהנהנת והולכת לידה. "בעוד כמה זמן מגיעים?"אני שואלת, היא מביטה בשמש "עוד מעט, בטח חצי שעה או עשרים דקות." אני מחייכת חיוך ענק. "הנה. עכשיו את נראית כמו עצמך" רד אומרת בחיוך קטן ונדיר.

התחזית של רד הייתה מדוייקת להפליא, כעבור עשרים וחמש דקות אנחנו מגיעים לכניסה. ריין קוראת לכולם אליה. היא מביטה בשיין כאילו רק עכשיו נזכרה שזו הפעם הראשונה שלו כאן. "הכניסה לבסיס… יחודית. וכדי לעבור את בשלום אתה צריך להיות מאוד זהיר. חשוב להישאר קרוב לכולם. אולי אפילו להחזיק במישהו." שיין הנהן בלחץ. אני זוכרת את הפעם הראשונה שאני באתי לכאן, זה היה בערך חודשיים שלושה אחרי שפגשתי את ריין. זה היה ממש מפחיד…
או מוטב שאומר הוא.