המכתב סיבך הכל

שלחתי לו מכתב כדי לספר לו על הכל מקווה שהוא יענה לי בחזרה , כי אני עדיין אוהבת אותו :
"אהובי היקר,
זאת אני שירן מקווה שאתה זוכר אותי, אני ההייתי חברה שלך , ההייתי חייבת להיפרד ממך כי אבא שלי איים עליי ועל אמי, זה סיפור מסובך מאוד. אני אוהבת אותך ניק, אני רוצה להיפגש איתך , אני מחכה לרגע הזה שנתיים, אשמח עם תענה לי.
אוהבת שירן"
זה המכתב ששלחתי לו אתמול , עכשיו שאבא שלי מת יש לי את האומץ לספר לו הכל, ישבתי בבית עד שחברה שלי חברה טובה שלי באה
"היי מה קורה, עשית את מה שאמרתי לך"? ירדן שאלה אותי בקול מתעניין,
"כן" עניתי לה,
"אני מקווה בישבילך שהוא ייענה לך , ואני בטוחה שהוא ייענה לך אחרי מה שסיפרת לי עליו" ירדן אמרה לי,
זה קצת הרגיע אותי
"טוב , אמא שלי שלחה אותי להביא לך עוגיות" ירדן אמרה לי ונתנה לי עוגיות שושנים,
"טוב אני צריכה ללכת לעזור לה , ביי נדבר מחר כבר" ירדן אמרה לי והלכה מהר מאוד .
לפתע היו דפיקות בדלת פתחתי את הדלת וראיתי דוואר שעומד שם עם מכתב , הוא נתן לי את המכתב והלך.
"שירן אהובתי, לא שכחתי אותך איך אפשר לשכוח את אהבה שהייתה לנו, עכשיו הבנתי למה עזבת אותי ועזבת את העיר , אני עדיין גר באותו מקום את את זוכרת תבואי מהר אני מחכה לך אהובתי,
מחכה לראות אותך , ניק".
באותו רגע ההייתי מאושרת עד השמיים , פשוט לקחתי את הכסף ורצתי לתחנת האוטובוס , קצת התרגשתי אחרי כמה דקות אחדות הגיעה האוטובוס לטבריה שלימתי לנהג ישבתי על הכיסא ושמעתי שירים , באותו רגע חשבתי על ניק הסתכלתי על הנוף הכל נראה כל כך מוכר .
אחרי כמה דקות אחדות האוטובוס עצר בתחנה האדומה שתי מטר מאיפה שניק גר , ירדתי ורצתי לכיוון הבית של ניק, אחרי כמה דקות אחדות הגעתי לשם , הבית נשאר אותו דבר קטן ויפה , דפקתי על הדלת החומה , אף אחד לא ענה הכל היה שקט כזה
אחרי כמה דקות אחדות לא יכולתי לחכות אז פשוט פתחתי את הדלת , וראיתי את ניק שוכב על הרצפה מת וראשו מדממם דם , לא נושם , על הגב שלו היה פתק.
"אבא שלך מת אבל החברים שלו לא מתו , אנחנו יודעים על המכתב" זה מה שהיה כתוב בבפתק.
בכיתי כל זה קרה בגללי , בגלל המכתב ששלחתי לו , המכתב סיבך הכל.