כתם שחור

אני הולכת ברחוב המואר באור השמש הלבן, כל מי שסביבי לבוש לבן ומחייך חיוך גדול, חיים מושלמים יש להם. רק אני עומדת בין כולם כמו כתם דיו שחור על דף לבן וריק ממילים, כולם פה שקופים וזוהרים. מרחפים באוויר חושבים על אהבה ושלמות. אבל הם לא רואים את העולם כמו שהוא, רק אני כתם שחור רואה הכל על כולם. יודעת את מחשבותיכם, אוליי אתם לא רואים אותי אבל אני תמיד שם, כמו כתם שחור ומעצבן באמצע חייכם העלובים. חיוך אחד שלי שווה לכעוס, חיוך שלכם שווה לצבע טהור וקדוש. אני לא מבינה למה אני ממשיכה עם זה, למה אני ממשיכה להיות ככה עם אני לא מקבלת כלום. אני מחכה לשמש שתצוץ, אתם רק גורמים לה לבוא בעזרת הטהורה שלכם. תביאו לי רק הסבר אחד למה לי להשתנות, אתם רק מתעסקים לי בראש ובמחשבות ואז שוברים אותי באיטיות.
אני רק כתם דיו שחור על דף לבן וריק, אני ברבור שחור בתוך קבוצה של ברבורים לבנים, אני אדם שחור בתוך קבוצה של אנשים לבנים, אני אדם סגור בתוך קבוצה של אנשים פתוחים, אני זבוב שנתקע על שמשת האוטו. אני הכתם השחור שאתם רואים כל יום, אבל מתעלמים ממנו.