היסודן האחרון-ו'. שערות וורודות וסיפורה של רד

אחרי בערך שעתיים התחיל להחשיך, ריין החריזה שמקימים מחנה. הפעם לא התנדבתי לשמור, אני ממש לא רוצה עוד 'שיחה' עם ג'יימס. "אני אשמור" ריין הכריזה בחגיגיות. "אני אהיה איתך" רד כמעט לחשה. ואז הבנתי, אני אשן באוהל עם או ג'יימס או קאיה. ריין התחילה להקים את האוהל, הלכתי לעזור לה. "תגיד אתה בסדר?" היא שאלה. הבטתי בה במבט שואל, "אתה נראה נורא מוזר בזמן האחרון… והשיער שלך…" זה הרגע שהבנתי שהשיער שלי נראה כמו קשת בענן, השורשים אדומים, עכשיו גם הפנים שלי הצטרפו אליהם. "אתה חמוד שאתה נבוך" היא אמרה בצחקוק קל. לא טיפת וורוד הופיעה בשיער שלי, "טוב… רק עצה קטנה שיין, אל תתבייש להגיד מה אתה מרגיש." היא אמרה בחיוך וקמה. משאירה אותי עם אוהל מוכן ופנים תוהים.

מסתבר שאני באוהל עם קאיה, בינתיים לפחות. ג'יימס עדיין מסתובב בחוץ, אולי הוא יכנס אחר כך, או שהוא ישן בחוץ… באמת שאין לי מושג. "אתה מחבב את ריין?" קאיה שאלה בחיוך ממזרי. "מה?" היא צחקה, "שאלתי אם אתה מחבב את ריין! טיפשון!" היא אמרה בצחוק גדול. "כן… היא בהחלט נחמדה." אני אומר ביובש. "לא לזה התכוונתי! אתה ממש ממש מחבב אותה?" וככה הבנתי שאני מרכל עם ילדה בת שלוש-עשרה. "לא, אני…" היא צחקה. "אז את מי אתה מחבב?!" היא שאלה, "ואיך בדיוק הגעת למסקנה שאני מחבב מישהי?" שילבתי את ידי על חזי, הצלקת האדומה שלי כיסתה את יד ימין, הכנפיים היו מקופלות. "השיער שלך היה וורוד במשך איזה שעתיים! אתה צריך להשיג כובע!" היא הכריזה. אני לא מחבב את ריין, לא ככה. היא פשוט… יותר מידי… פצצת אנרגיה. "אולי זה בכלל כי אתה חושב שאני כל כך יפה?" היא שאלה ורפרפה בריסיה בצחוק גדול. קאיה ילדה, ריין ניראת טוב אני מניח… אבל… רד היא זו שבאמת יפה… "אוי אלוהים זה קורה שוב!" קאיה צעקה באושר, אז ראיתי את קצות השיער הוורודים שלי. ציוויתי אליהם להפוך לאדומים שוב, זה לא היה קשה במיוחד עם קאיה באוהל. "על מה חשבת? או אולי מוטב שאומר מי?" פשוט גלגלתי עיניים, "אלוהים אתה מאוהב ברד! הא! אני לא מאמינה!" היא צעקה, סתמתי לה את הפה עם היד, הן עוד ישמעו אותה. "אני לא מאוהב באף אחת טוב!" לחשתי בצעקה, "אז למה כל כך מיהרת להשתיק אותי?" היא שאלה בחיוך ממזרי אחרי שהסיתה את היד שלי, "בכל מקרה בחרת לך חתיכת מישהי להתאהב בה…" היא אמרה במורת רוח, "מה זאת אומרת?" שאלתי. היא נשכה את פנים הלחי שלה. "אתה יודע… רד היא לא ממש… טיפוס חברותי… לפעמים אני חושבת שהיא מפחדת מכל אחד וכל דבר, כאילו היא מצפה בכל רגע שמישהו יתחיל להרביץ לה או לצרוח אליה…" קאיה אמרה, אני בהחלט יכול להבין את ההרגשה להרגיש כאילו בכל רגע כולם מסביבך רוצים להרוג אותך… "טוב עם מה שעבר אליה אי אפשר ממש להאשים אותה… היא לא סיפרה לך נכון? גם אני לא ממש יודעת הרבה, אני חושבת שהיא סיפרה את זה לג'יימס פעם אחת, אבל אני לא בטוחה. כל מה שאני יודעת זה שפעם אחת היינו באיזו עיר וריין תפסה את ריין מנסה לגנוב את האוכל שלנו… היא הייתה כל כך רזה… אני לעולם לא אשכח את המבט שהיה לה על הפנים שראינו אותה, ככה נראה מבט של פחד טהור. אני חושבת שהיא ציפתה שנסגיר אותה למשטרה או משהו יותר גרוע, אבל ריין רק הביטה בה, ואז בנו. בכל מקרה ריין הציאה לה להיות איתנו קצת, היא כל כך פחדה בהתחלה, במיוחד מריין. עם הזמן כולנו התקרבנו, בינה לבין ג'יימס היה חיבור מיידי, בל לקח להם די הרבה זמן לממש אותו. כי אתה יודע איך שניהם… ביישנים כאלה. אחרי זה רד העלתה קצת במשקל, היא חייכה יותר, בכתה פחות… ראית פעם את רד בוכה?" נדתי בראשי לשלילה. "אני לא יודעת מה עבר עליה לפני שהיא פגשה אותנו, אבל זה היה די קשה." הנהנתי, הכנפיים של קאיה כבר לא רפרפו באושר כמו תמיד.