מחזמר מאוד פוטרי (פרודיה על הארי פוטר) – 1 – העלאה 2
הארי ישב על מזוודתו. השנה שנייה קרבה. (מוזיקה)
מתחת למדרגות הוא שמע את הקולות של בן דודו, דודו ודודתו. (שיר מתחיל)
הוא לא האמין כמה הם אכזריים, וזה גרם לצלקת הברק שלו לצרוב,
כי הוא ידע שהם לעולם לא יתנו לו מה שהוא רוצה.
הוא ידע שהחוקים הטיפשיים שהמציאו הדרסלים בדרך פריווט לא מגיעים לו.
הוא לא יכל יותר לסבול את המוגלגים האלה, אבל למרות מאבקו, הוא עדיין בחיים.
כבר נמאס לו מהקיץ ולחכות. זה כבר ספטמבר והוא "עף" מהעיר.
"זו לא תעלומה, אין פה כלום בשבילי" חשב לעצמו, "אני חייב לחזור להוגוורטס! אני חייב לחזור לביה"ס. אני חייב לחזור להוגוורטס, שם כולם יודעים שאני מגניב". בעודו חושב על כמה הוא מגניב הוא שיחק בעניבתו. "בחזרה למכשפות, לקוסמים ולחיות קסומות- לגובלינים, לרוחות ולארוחות קסומות!".
הרי זה כל מה שהוא אוהב- וזה כל מה שהוא צריך. הוגוורטס, הוגוורטס.
"אני חושב שאני חוזר".
הוא יראה את חבריו, הם יצחקו עד דמעות,
הוא יקח את אש המחץ וימריא לשמיים,
"אין סיכוי שהשנה מישהו ימות!" חשב לעצמו, נזכר בשנה הקודמת. "וזה עומד להיות לגמרי אדיר!"
הוא לא יכל לחכות להטיל כשפים בנפנוף שרביט, להביס את כוחות האופל. "נראה אתכם!" חשב, מדמיין קרב נגד כוחות האופל.
והכל, כמובן, הוא יעשה עם חברו הטוב- רון- כי יחד הם אדירים לגמרי!
הדלת נפתחה.
"זה עומד להיות אדיר לחלוטין!" קרא רון, כאילו קורא את מחשבותיו של הארי. "מישהו אמר רון וויזלי?" שאל.
הוא חיבק את הארי בחביבות, "מה קורה, חבר?" אמר. הוא חיכה שהארי יריעם את מזוודתו ואמר, "סליחה שלקח לי הרבה זמן, הייתי צריך להביא קצת אבקת פלו! אבל אנחנו חייבים לזוז! קדימה, בוא!" האיץ בהארי.
הארי הביט בו תמוהה. "לאן הולכים?" שאל.
"לסמטת דאיגון, כמובן!" אמר רון.
"מגניב!" אמר הארי.
"בוא!" אמר רון.
הם חגו סביב סביב, מפזרים את אבקת הפלו ואומרים, "כח הפלו, כח הפלו, כח הפלו"
"עבר הרבה זמן, אבל אנחנו חוזרים" חשב רון, "לא הולכים לעבודה או לשיעורים".
"כל עוד אנחנו ביחד" אמר הארי, ורון השלים אותו, "נקרע את כולם!"
וביחד הם אמרו, "וזה הולך להיות לגמרי אדיר!"
"השנה נסחף את כולם בסערה" המשיכו, "נשאר ערים כל הלילה, נתחמק מהמיטה"
ואז לפתע הציץ ביניהם ראש של נערה עם שער חום חלק.
"אבל בל נשכח, אנחנו צריכים להשקיע בלימודים!" היא אמרה. "אם אנחנו רוצים לעבור את בחינות הקס"מ!".
זה הרס את האווירה, ורון אמר לה, "אלוהים,הרמיוני, למה את חייבת להיות כזו מבאסת?"
הוא והארי התרחקו ממנה טיפה.
"כי, חבר'ה" אמרה, "ביה"ס הוא לא רק כיף! אנחנו צריכים ללמוד היטב אם אנחנו רוצים להיות מכשפות וקוסמים טובים!".
"אולי אני מרושלת, אבל אני ממש חכמה" חשבה הרמיוני.
"תסתכלו בציונים שלי, הם מתחילים ממאה!" אמרה להארי ולרון.
"מה שחסר במראה, אני מפצה בנשמה" חשבה.
"וחבר'ה" פנתה לרון ולהארי, לגבי הציונים, "זה לגמרי אדיר!"
"השנה אני תכננת ללמוד הרבה" סיפרה להם.
"זה היה מגניב, אם היית חתיכה!" העיר רון.
הארי הביט בו ואמר לו, "רון, בחייך, אנחנו החברים היחידים שיש לה! וזה מגניב".
"וזה אדיר לחלוטין!" קראה הרמיוני.
"כן, זה מגניב, וזה
תגובות (1)
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
רצחת!!!