העולם משתנה לי… פרק 3

ואז הגיע התנאי הכי נורא יכולתי לדמיין: "את לא תוכלי לישון באותו חדר עם דניאל מתוקה אנחנו מצטערים" אמרו אבא ואמא ביחד.

"מה??" צעקתי! אני לא אוכל לישון באותו חדר עם דניאל ולעשות איתו צחוקים ולהנות איתו באמת כמו שתמיד רצינו?! לא הייתי מוכנה לכך!
"אמא אבא בבקשה תסכימו לנו להיות ביחד אני מבטיחה לכם שלא נעשה דברים שאנחנו לא אמורים לעשות" אמרתי על סף בכי.
"יפה שלי זה התנאי האחרון בסך הכל זה לא כל כך נורא. את בכל זאת תוכלי להיות איתו כל השבוע שתבלו בנעימים בניו יורק. עכשיו לכי לחדר ותתחילי לארגן מזוודה + לספר לדניאל על הנסיעה" אמרה אמא.
"אוקיי אני הולכת לספר לו" עניתי מאוכזבת.

רצתי לחדר שלי למעלה ושכבתי על המיטה. עדיין לא היה בי מספיק אומץ לספר לו הרי אנחנו בסך הכל חברים שנה ואולי זה עדיין מוקדם לו לטוס איתי ביחד רק שנינו לארץ זרה?
אחרי שעה שבה רציתי כל כך להתקשר לדניאל אבל כל שניה התחרטתי החלטתי שאני חייבת לספר לו וקבעתי איתו בעוד עשר דקות בגינה הציבורית שליד הבית שלי (דניאל גר שני רחובות ממני).

התלבשתי, שמתי קצת בושם של גסטין כרגיל, קצת איפור והייתי מוכנה ליציאה! ירדתי למטה והלכתי לעבר הגינה בהתרגשות מחכה כבר לספר לדניאל את הבשורה המשמחת…
סוף סוף הגעתי לגינה ומצאתי את דניאל החתיך שלי!

"נסיכה שלי מה היה כל כך דחוף שאמרת לי כל כך למהר?" שאל דניאלוש.
"דניאל תקשיב – יש לי משהו לספר לך" עוד שניה צעקתי.
"כן נסיכה?" ענה.
" דניאל ההורים שלי החליטו שלכבוד יומולדתי ה-14 אני אטוס לניו יורק לשבוע עם מי שבאלי, בחרתי בך!!"
"נסיכה שלי בחרת בי? את בטוחה שזה יהיה טוב ליחסים שלנו שניהיה שבוע באותו חדר ולבד בארץ זרה? "
"אז זהו – שלא ניהיה באותו החדר".
"מה? למה?"
"בגלל שההורים שלי לא מוכנים שניהיה באותו החדר. באמת שניסיתי לשכנע אותם!!" עוד שניה בכיתי.
"מאמי שלי אל תבכי ברור שאני אשמח לטוס איתך גם אם לא ניהיה באותו החדר. אבל יש בעיה."
"מה הבעיה?" לא הבנתי מה כבר יכולה להיות בעיה.
"הבעיה היא שמי יממן את הנסיעה?"
"זה לא בעיה בכלל! ההורים שלי יממנו את הכרטיס שלי וההורים שלך את שלך ואת המלון הורי אמרו שהם יממנו לשנינו".
"אבל ההורים שלי לא יוכלו לממן את הנסיעה!!"
"מה?" אמרתי בבכי… לא האמנתי שבסופו של דבר באמת לא ניסע…