בלה סוויטר פרק 13 (חלק ב'

טיירו התרכז כבר חצי שעה בניסיון למצוא את הדרך החוצה מהיער.
"נו, יש תוצאות?" שאלתי אותו. זה קצת הדאיג אותי שטיירו לא מצליח למצוא דרך החוצה.
"רגע…" טיירו עצם עיניים חזק עד שכמאט התפוצץ.
שון הביט בטיירו בעניין, אילו בוחן כלי נשק קסום. כריס הביטה בטיירו כמנסה לגרום לו להצליח בכוח רצונה בלבד, הוא היה כזה חזק שלא היה לי קשה להאמין שהיא מסוגלת לזה.
"הצלחתי!" קרה טיירו, "הדרך הקלה ביותר לצאת היא מצפון ליער, משם נהיה במרחק של עשרה קילומטר בלבד!"
"הצד הצפוני?" שאל בון, "זה במרחק מה מפה. חוץ מזה, יש את הבסיס הצבאי שלהם, שחכתם? היינו בדרך לשם ואני לא חושב שהמפלצים שקטלתם היו אותו מחנה."
"נכון" אמרתי, "שחכנו מהמחנה! אז מה עושים? המחנה חוסם בטח את היציאה!"
"אין לנו ברירה" אמרה וונדי, "או שמישהו מעדיף להיכנס למעמקי היער באזור השחור?"
צמרמורת עברה בי, עם נצא מהמסלול אנחנו כבר לא באזור ה"מוגן" שביער. כמובן שהאזור המוגן עדין מכיל מפלצות וחיות פרא, אבל אף אחד לא יודעה בדיוק מה יש בחלקים האחרים של היער. גידלו אותנו עם הידיעה שהאזור הזה מחוץ לתחום ואף אחד לא רוצה לגלות מה יש שם…
"אז סיקמנו" אמרה כריס, "אנחנו הולכים דרך המחנה, משם נגיעה למחנה הצבאי ואז למלך".
~~~
הלכנו בשקט. כריב ושון הובילו, שניהם מנסים להנהיג. מאחוריהם היה בון ואחריו וונדי וטיירו. אני הייתי במאסף.
"איזה עצי סולטארין יפים" מלמלתי.
"עצי סולטארין" נעצרה וונדי, "אבל אלה לא גדלים בשטח המוגן.
"סתינו מהמסלול" אמר שון, "מהר, תשארו ביחד!"
"טיירו" אמרתי, "חשבתי שאתה יודעה מה אתה עושה!"
"אני כן" אמר טיירו, אבל הביטחון העצמי שלו צנח לאדמה, "או שזו מלקודת".
"ילד חכם" מתוך השיחים יצאה מפלצת בגודל של מכונית, "אבל מאוחר מדי".