הכל יכול להיות 3> -פרק 1

חייכתי כמו מפגרת,מסתכלת עליו עובר במסדרון
העיניים הגדולות והמלוכסנות,צורת הלסת,השרירים
הגבריות!
כמה שהוא מושלם…
'היי קקה' הוא אמר לי וישר חזרתי למציאות
'אני ארביץ לך!' נתתי לו מכה בכתף
'תודי שהתגעגעת!' הוא חיבק אותי מהמותניים 'לא הורדת את המשקפיים עדיין ? ציפיתי לחזור ולראות מישהי אחרת'
'מחר אני הולכת לקנות את העדשות' התנתקנו מהחיבוק,'אולי
תבוא איתי ?' הסתכלתי עליו בציפייה,'אנה דיברה איתי על מחר…'
הוא שלח מבט לריצפה והחזיר אותו אליי
'אה…' כחכחתי בגרון,'טוב לא נורא ממילא הייתי צריכה ללכת לבד'
שלחתי לו מבט מזוייף 'כדאי לך מאוד להגיע למתמטיקה אחרת אני אתקשר
לאמא שלך!' צעקתי לו בזמן שהתחלתי ללכת במסדרון עם אצבע מנופפת
באוויר,'טוב המורה!' הוא צעק לי בחזרה והלך בכיוון השני של המסדרון.
'היי בייב!' נתקלתי בשגיא ולידו הייתה שיר 'אני אוהבת שאתה קורא לי בייב!'
חיבקתי אותו חיבוק חזק 'לאן את ?' הוא החזיק לי את היד,'לשיעור ספורט,יאללה שיר קדמי' כיוונתי את מבטי לשיר 'יאללה,ביי שגיגו' שיר אמרה והתחילה לרדת במדרגות,נתתי לו נשיקה על השפתיים ורצתי אחריי שיר.
'לא נמאס לך ?' שיר הסתכלה עליי,'ממה ?' שאלתי למרות שאני יודעת על מה היא מדברת,'את משלה אותו! את אוהבת מישהו אחר ואת איתו עוד מעט שנה!'
היא זרקה לי את המבט המאוכזב שלה,'לא משנה מה אני אעשה תמיד דן יהיה אצלי מקום ראשון! הידיד הכי טוב שלי ואהבה הראשונה שלי מגיל 5! אבל אני לא
יכולה להתקע על מישהו שלא רוצה אותי! וכן יש לי רגש לשגיא רק שזה פשוט לא ברמה של דן…' היא הסתכלה עליי 'את מתוסבכת את חייבת רופא!' היא אמרה
לי והמשכנו לרדת במדרגות,היא צודקת. אני באמת מתוסבכת,אני גם מניחה שמהשיחה הזאת הבנתם מה הולך,אבל אני לא יכולה לעצור את זה,הלב מרגיש
מה שהוא מרגיש אי אפשר לשנות רגשות!.