המלאכיות של וואן דיירקשן – פרק 3

האוטובוס של הלהקה נסע בדרכים – מההופעה במנצ'סטר, הוא המשיך בקטע דרך מנודה בו לא נסעה אף מכונית אחת.
לולה,החברה הכי טובה של שון ישבה מאחורה ונרדמה על המאבטחים.
שון שלא נרדמה הסתכלה בחלון וראתה – כביש, חול, ים, עץ, חוף, דשא, גל ושפל, גאות, ציפור, בחוץ לא הייתה שמש ורק ענני סערה וקור שררו בחוץ. בתוך האוטובוס היה חם ונעים.
"שון?" שאל הארי את שמה של שון בשביל להתחיל איתה שיחה "ההורים שלך יודעים שאת כאן?"
"כן, רק אבא שלי יודע – אמא שלי בעבודה.." אמרה "ואבא שלי מרשה לי אז בסדר.."
הארי לרגע נתקע במקום, הוא הרגיש איך בכל רגע הוא מתאהב יותר ויותר בשון.
"ואיי, שון – אני מרגיש רע," אמר הארי לשון.
האוטובוס עצר,הארי ושון הלכו אל מאחורי השיחים.
"שון" אמר הארי בעצב "הכל זה שקר, לא זכית בשום תחרות, גם לא הייתה שום תחרות, אני גם לא מרגיש רע – להיפך" אמר והתחיל קצת לחייך והסמיק "אני מרגיש הכי טוב שבעולם איתך, שון" אמר הארי, ולרגע שניהם הסתכלו אחד לשני בעיניים, הארי תפס במותניה של שון, היא תפסה בצווארו – ונישקה אותו, הרוח הקרה רק הוסיפה לאווירה הרומנטית ולרגע הם עצרו, ושוב המשיכו, אך מזג האוויר לא הפריע לצלמי פפארצי צהובים לעבור באזור, וצלם שעבר ממול התחבא מאחורי שיח וצילם מס' תמונות אותן בין-רגע העלה לאתרו והתקשר למעסיקה שלו:
"הלו,"היא ענתה
"דון, ראית את התמונה ששמתי באתר,היא תתפרסם מחר בעיתון" אמר הצלם ושמח.
"קוני – אתה מכיר אותה??" שאלה דון המעסיקה את קוני הצלם שאלה רטורית…
"כן," הוא ענה -"זאת הבת שלך, היא והארי סטיילס – ה-ת-נ-ש-ק-ו!"