עולם של דימיון
את האמת, אני ילדה דיי…… דמיונית..
אני מתכוונת שאני, מאוד אוהבת לחיות בעולם הדימיון שלי…
אבל אין אחד שלא חיי בעולם של דמיון….
למשל אני.. חיה בעולם של דמיון עמוק מאוד…
אבל זה לא אומר שאני טיפוס של בדידות..
כשאני לבד אני דמיונית.. כשאני לבד אני חייה בעולם הדימיון שלי..,
למעשה, עולם דמיון חדש נוצר אצלי, אחרי סרט שאני מאוד הערצתי..
למשל כמו :
משחקי הרעב-התלקחות.
אחרי שראיתי את הסרט הזה, בדיוק כשהלכתי לישון… התחלתי לדמין אותו כגרסה שלי.
אני מעריצה דברים כאלה..
אני מעריצה להיות בדמיון עמוק,
זה כיף.. כי כך כשאני בדיוק בודדה אני יכלה להתחיל לדמיין
ולהרגיש שאני לא בודדה,..
מי שאף פעם לא ניסה את זה, או עושה את זה ממש מעט,
כדי לו לעשות את זה, כדי לו להיות בעולם של דמיון..
כי זה תמיד יחזיק את מי שלא ניסה, להמון שלבי חיים,
אני מאוד אוהבת עולמות של דמייון,
כי עולם הדימייון שלי, מחזיק אותי חזקה,
ונותן לי הרגשה חזקה מאוד, שאני הצליח בהכל..
אז בכלליות.. אני מציעה לכם לחיות בעולם של דימיון..
אבל לא תמיד, רק כשאתם לבד לפחות D:
וכן כן, אני מוזרה..
תגובות (0)