אנחנו לא 'בסדר'

"בסדר" הוא אמר והסתובב ללכת.
"לא" צעקתי אל גבו
"אנחנו ממש לא 'בסדר'" צעקתי, מקווה שהוא יסתובב,
ונוכל לנסות לסדר את כול הבלגן בינינו,
או לפחות נוכל לצעוק אחד על השני עד שנרגיש טוב יותר.
"אנחנו אפילו לא קרובים ל'בסדר'" אני לא באמת יודעת למה
אני ממשיכה לנסות.
"אנחנו מספיק בסדר לטעמי" הוא צעק בחזרה אך לא עצר.
"אז אנחנו לא חולקים את אותו הטעם" כול כך נמאס לי מהעניין היה,
אבל אתם מכירים את ההרגשה הזאת,שנכנסתם עמוק מידי
ועכשיו אתם לא יכולים לצאת?
אז אלה אנחנו.
נמאס לנו לגמרי אחד מהשני,
אבל אנחנו לא יכולים פשוט להסתובב וללכת,
בגלל שאנחנו בבוץ הזה יחד.
או לפחות ככה חשבתי עד לאחרונה.
אני מניחה שאני טועה הרבה לאחרונה.