מכתבים בין דראקו לשירן – חלק 2
היי דראקו!
אז מה יש לאמר?
אין חדש, ואתה רומז וזה מוזר לי…
ייקח לי זמן להתרגל שהאדון דראקו מאלפוי אוהב מישהי ברייבנקלו.
מעניין איך פרופ' סוורוס סנייפ יגיב…
ואיך פרופ' פיליוס פילטיק?
רק המחשבה על זה גורמת לי לצחוק…
זו השנה הראשונה הכי מוזרה אי פעם בהוגוורטס! אני בטוחה!
פרופ' מנרווה מקגונגל המסכנה…
זה לא מה שהתכוונה שיקרה!
או שאולי כן? מי יודע את כוונותיה הנסתרות של מורה עם שם שמזכיר לי צמח!
מרווה, מינרווה…
דומה, לא?
ולגבי העניין שזיהית את ראשי מהחלון.
מה הקטע? למי עוד בעולם הקוסמים יש פס בשער?
בחיי, אפילו סדריק דיגורי היה מזהה שזו אני,
ותאמין לי שהוא בקושי רואה אותי.
הוא הרי לא איתי בבית, והוא גדול מאיתנו בכמה שנים.
יש לך חצר לאימון בקווידיץ'?
אני לא רוצה לתת רעיונות, אבל אם תתאמן תוכל להצטרף שנה הבאה ולהביס את "פוצר" ואת ה"ביסלים".
אם לא יקבלו אותך, פשוט תגיד לאבא שלך לקנות לכולם מטאטאים מתקדמים, ואז הם בטוח ירצו אותך בקבוצה, בשביל שאביך ימשיך לתרום לקבוצה.
אז טוב…
אני מניחה שזהו,
שלך (כנראה),
שירן!
———————-
היי שירן!
כמה דברים,
כדיי שתתרגלי לזה שהאדון דראקו מאלפוי אוהב ריבנקלואית, וסדריק לא בריבנקלו?
וזו אכן שנה ראשונה מוזרה: מאלפוי מתאהב, פוצר, וביסלי חדש…
והגריינג'ר הבוצדמית המטונפת הזו…
אני יודע שהם חברים שלך, אבל אני חייב לכתוב את זה, כי אבא שלי גילה,
ונאלצתי לספר לו על העונש, ולאמר שלצערי זה עדיין הכרחי.
אז פשוט תכתבי תמיד שאת שונאת אותי וכו'.
אז…
כאילו, החופש נגמר עוד שבוע,
אנחנו מתכתבים כבר שבוע…
חצי חופש עבר.
אני לא יודע מה לכתוב,
חוץ מ:
את רוצה להתחיל להיות חברה שלי?
כי אני מניח שזה היה בולט ש…
טוב,
יש לי רגשות כלפייך…
אפילו בכתיבה קשה להודות בזה!
את חושבת שאני אצליח לשכנע את אבא שלי שאת צריכה להיות בסלית'רין?
בחיבה רבה רבה,
ד. מ
———-
נק' מבט מהצד:
שירן ישבה מול הקלף וקראה את המכתב של דראקו בפעם המיליון.
"הוא הודה!" היא אמרה בשקט. היא הביטה בקלף, ולקחה פיסת קלף חדשה.
"היי דראקו!
מה יש לאמר?
אני אכן מופתכת ו.. אממם טוב, אני אשמח להיות חברה שלך! אה…
טוב, זה מוזר. אני בשוק טוטאלי.
המילים לא מתחברות.
מה יש לאמר? אתה ואני חברים. וואו.
וואו. וואו. אה… ועוד פעם וואו!
אוקיי, זה מכתב דיבילי. וקצר. אבל ככה זה שנדהמים ממה שאומרים לך.
טוב אה אולי נפגש? זאת אומרת, אני יכולה לבוא אלייך או משהו!
כי אתה גר לא רחוק.
אז…
שלך, שירן.
נ.ב
השתגעתי.
נ.ב.ב
לגמרי השתגעתי"
היא הסתובבה לעבר הינשוף שבעזרתו היא ודראקו התכתבו.
"יו! אדרו!". היא ידעה שלינשוף קוראים אדרו, מכייון שעל הטבעת שעל רגלו היה חרוט השם.
היא קשרה את המכתב לרגלו ושיחררה אותו.
"ביי אדרו!" היא קראה, מנופפת לו לשלום.
==========================================
דראקו הביט בציפייה שינשוף שלו, שחזר, כנראה, משירן.
"היי דראקו!
מה יש לאמר?
אני אכן מופתכת ו.. אממם טוב, אני אשמח להיות חברה שלך! אה…
טוב, זה מוזר. אני בשוק טוטאלי.
המילים לא מתחברות.
מה יש לאמר? אתה ואני חברים. וואו.
וואו. וואו. אה… ועוד פעם וואו!
אוקיי, זה מכתב דיבילי. וקצר. אבל ככה זה שנדהמים ממה שאומרים לך.
טוב אה אולי נפגש? זאת אומרת, אני יכולה לבוא אלייך או משהו!
כי אתה גר לא רחוק.
אז…
שלך, שירן.
נ.ב
השתגעתי.
נ.ב.ב
לגמרי השתגעתי"
הו חייך. היא הייתה כל כך חמודה. הוא הניד בראשו ונאנח.
היא כזו מקסימה, הוא חשב. והכי חשוב- היא אמרה כן! הם חברים!
"היי שירני!
מותר לי לקרוא לך ככה. אנחנו הרי חברים, נכון?
טוב אז, שירני. כן אני מניח שאת יכולה לבוא. אני אשאל את אבא שלי"
הוא פסק מלכתוב.
"דאדי!" הוא קרא, "שירן יכולה לבוא אליי?"
"מי זו שירן?" שאל לוציוס מאלפוי.
"החברה שלי!"
"הריבנקלואית הזו?" שאל אביו.
"לא. רייבנקלו מסריחים!" אמר מאלפוי, משקר.
"אז כן!"
"תודה! דאדי אתה ענק!"
"כן, כן"
הוא חזר למכתב.
"כן, את יכולה. שאלתי אותו הרגע.
מחכה לראותך, דראקו!
נ.ב
תבואי ב…"
הוא שוב צעק לאביו, "אבא, מתי?"
"מבחינתי שתבוא איך שהיא מקבלת את המכתב. אבל בשביל שיהיה מסודר, ביום חמישי הקרוב ב- 6. שתבוא לארוחת ערב"
"טוב"
"תבואי ביום חמישי הקרוב ב- 6. לארוחת ערב.
אז נתראה,
שלך,
דראקו מאלפוי.
שלך!"
הוא קרא את המכתב.
"היי שירני!
מותר לי לקרוא לך ככה. אנחנו הרי חברים, נכון?
טוב אז, שירני. כן אני מניח שאת יכולה לבוא. אני אשאל את אבא שלי.
כן, את יכולה. שאלתי אותו הרגע.
מחכה לראותך, דראקו!
נ.ב
תבואי ביום חמישי הקרוב ב- 6. לארוחת ערב.
אז נתראה,
שלך,
דראקו מאלפוי.
שלך!"
————————
נק' מבט מהצד 2:
שירן הביטה במכתב של דראקו ופלטה נחרת צחוק.
זה החמיא לה שהוא מאוד מתלהב מזה שהם ביחד, אל תבינו לא נכון,
אבל זה גם הצחיק אותה.
"דראקי!
מוחעחעחע גם אני קוראת לך בכינוי!
כן, אתה יכול לקרוא לי שירני.
ואני אבוא אלייך…
היום יום שלישי. מחכה ליום חמישי!
וכן, אני שלך.
מתלהב שכמוך!
אתה כזה חמוד שאתה מתלהב.
אל תדאג, אתה תמיד חמוד!
אה…
זה בסדר שאני אומרת שאתה חמוד?
שלך (הנה, אני גם מדגישה את ה"שלך"),
שירני (גם אני קוראת לעצמי שירני)!"
היא הביטה במכתב.
"אדרו!" היא שוב קשרה מכתב, וחיכתה שדראקו יענה לה.
שירן מאלפוי. דראקו ושירן מאלפוי.
זה דווקא נשמע יפה.
===================================
דראקו ראה את אדרו, הינשוף שלו, וחייך.
הוא חטף את המכתב עוד לפני שאדרו נחת,
והינשוף הקטן חטף סחרחורת.
הוא קרא את המכתב לאט, מקווה שזה אמיתי.
"קלף!" הוא צווח בקול צורמני, וגמדון בית קטן הגיש לו פיסת קלף.
"הנה אדונילי. אני מקווה שאדונילי מרוצה מברודי. שאביא-יביא לך עוד משהו?" אמר הגמדון.
"כן. ברודי, תביא לי גם נוצה ודיו"
————————
היי שירני!
טוב, מה אני אגיד?
גם אני מחכה ליום חמישי.
אני מרגיש מוזר.
מתרגש.
אני לא יודע מה לכתוב.
תתכונני, המכתב יהיה ארוך.
בעצם, הוא סתם מורכב מהרבה שורות.
בכל אחת משפט קצר.
זה יצא כמו שיר.
אבל לא נורא, כי אני יודע שאת אוהבת מוזיקה.
מחכה ליום חמישי!
אה, כבר כתבתי את זה…
טוב. אני עומד בהבטחתי ומנסה לכתוב עוד כמה משפטים קצרים.
וזה בסדר שאת אומרת שאני חמוד.
אני מותיר לך, ולך בלבד, כי את החברה שלי.
החברה שלי.
או כן, אבא שלי אמר שגם משפחתך מוזמנת.
טוב. עכשיו אני אכתוב שיר.
"שירן, שירן.
ממתי את כה כובשת?
בהתחלה זה היה שנאה,
ומה זה עכשיו? – אהבה.
מרגיש כאילו יש פרפרים בבטן שלי,
זה שונה ואחר ממה שאני מכיר.
הכל התחיל מעונש, ובאמצע ידידות,
ועכשיו פתאום, בלי כל הזהרה- פוף!- זה חברות.
שירן, שירן.
ממתי אני כה נרגש?
ממתי אני מנסה, ולא הכי מצליח, להרשים את האחת?
ומי זו האחת?
פשוט מאוד,
זו את"
שלך,
באהבה,
דראקו מאלפוי.
תגובות (3)
א- תמשיכי
ב- לא ידעתי שיש בינינו עוד תחרות כתיבה…
מה?!
לא, אין.
סתם לא הבנתי איפה את
אה…