טליה .
מצטערת שלא העלאתי הרבה זמן :)
בקשר לסיפור ''YOUNGS'' - אני לא אמשיך להעלות אותו .. לא בזמן הקרוב - יש לי הרבה תקלות איתו .. במיוחד בשם .
אז למי שיש רעיון לשם .... כל הצעה תתקבל בברכה !

תבלו D:

יוליוס בלק – פרק 12

טליה . 14/08/2011 845 צפיות 7 תגובות
מצטערת שלא העלאתי הרבה זמן :)
בקשר לסיפור ''YOUNGS'' - אני לא אמשיך להעלות אותו .. לא בזמן הקרוב - יש לי הרבה תקלות איתו .. במיוחד בשם .
אז למי שיש רעיון לשם .... כל הצעה תתקבל בברכה !

תבלו D:

פרק 12-הסערה

עלינו על השביל והובלתי את כולם לכיוון דרום מזרח , הלכנו גם בחושך המוחלט וגם כשהקור התחזק והרוח החזקה התחילה להשתולל . המשכנו ללכת עד ששמתי לב שאני הולכת לבד .
הסתובבתי וראיתי את הזאבים מביטים בשמיים ומייללים בקול רם , משהו לא טוב הולך כאן – הם אף פעם לא התנהגו ככה ! הם התחילו לקפוץ אחד על השני ולילל בקולי קולות – הם רצו אלי וכאילו דיברו איתי , וכמובן שלא הבנתי כלום !!! הבטתי בהלם בהם מיללים ואז בוואט אחת –
התחיל הגשם החזק ביותר שאי פעם ראיתי .. או יותר נכון – הרגשתי .
הגשם פשט נשפך מהשמיים בכמויות אדירות , כולי התרטבתי מכף רגל ועד ראש והתחלתי לרעוד מקור , הזאבים ישר ברחו למחבוא מתחת למערה קטנה שהיתה באחד הסלעים הענקיים באזור ויללו אלי , רצתי אליהם והם מצאו לי מקום . ישבנו שם ביחד , 6 זאבים ענקים ונערה בת 17 , צמודים אחד לשני . אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליהם בעינים עצומות שלא יפגעו בי .. אבל כשהראש של מנהיג הלהקה(=הזאב השחור) מונח על הירכיים שלי , והזאבה הזהובה מלקקת את צווארי … אני משקשקת מפחד . באמת .
הגשם התגבר , כל הג'ונגל הוצף , המערה התחילה להתמלא במיים וזאבים התחילו לדפוק בפאניקה על קירות המערה בחוזקה , ניסיתי להרגיע אותם אבל הם לא הפסיקו לנסות לדחוף את קיר המערה .. בסוף הוא נפל . ומאחוריו התגלתה מערה גדולה עוד יותר , רצנו פנימה ועזרתי להם לסגור קצת את פתח המערה עם אבנים שהיו בה . לאחר מכן הם הלכו לישון ואני נשענתי על אחד האבנים , רועדת מקור ומפוחדת .
הגשם התחזק עוד יותר , והתחילו רעמים שהרעידו את האדמה וגם את דפיקות הלב שלי , בזמן האחרון אני לא מפסיקה לבכות ! נהייתי כזאת בכיינית !! העיינים שלי לא מפסיקות לדמוע , וכל הגוף כואב לי .. לא רק בגלל השרירים והשריטות … פשוט כואבת לי הנשמה . אני לא יכולה לספוג המון דברים בוואט אחת …
ואז התחילו הברקים .
אורות מסנוורים האירו את האזור , העצים שהברקים פגעו בהם פשוט התמוטטו ונפלו אחד על השני , נשרפו לשניה -אבל הגשם מיד כיבה את הדלקות . באיזה שהוא שלב המיים הגיעו כמעט לחלק הפתוח של המערה ונאלצתי לסגור אותה עוד יותר , כמעט לא היה אוויר ! הצטרפתי לערמת הזאבים שישנו אחד בתוך השני כדי להתחמם ונרדמתי …

בבוקר אומנם הפסיק הגשם , אבל השמיים היו כהים ומלאי עננים , פתחתי בעזרת הזאבים את המערה כשהשמש התחזקה ויצאנו לעבר השלוליות הענקיות האלה .
בואו נגיד שגודל כל שלולית היה … בגודל של האוקיינוס האטלנטי . הסתובבנו קצת בחוץ לחפש אוכל – מיים היה בשפע . מצאתי המון ציפורים שמתו בגשם ובאתי אותם לזאבים , לקחתי ציפור אחת שלפי מה שאני זוכרת נחשבת לכשרה ושמתי אותה במדורה שהקמתי במערה .
ואז שוב הגשם התחיל .
הזאבים לקחו את הבשר בפיהם ורצו לשבת לידי מול המדורה , שמתי את כל הבשר שלהם בצד שונה משלי וקמתי לסגור שוב את המערה , הגשם התחזק והתחזק ..ולא נפסק .
ככה במשך המון זמן … לפי החישובים שלי ..
שבוע .
שבוע אנחנו חיים על מיים שחדרו למערה בן האבנים ועל הציפורים הקטנות שבישלנו במדורה שכבר מזמן כבתה , היה קר רטוב וכולנו ההינו מאוד רעבים .
מי יותר ומי פחות ..
מי פחות ? אני והזאבות .
מי יותר ? מנהיג הלהקה . הזאב השחור
אתם מבינים … לא היה לו כבר מספיק סבלנות ומספיק כוח סבל לסבול את הרעב …
יום אחד הוא ממש השתגע – הוא לא הפסיק לילל ולנבוח בקולי קולות , כל הזאבים האחרים לקחו מימנו מרחק … אני לא הספקתי .
והוא נשך אותי ברגל .
לא סתם נשיכה קטנה – הוא תלש לי את הבשר בשוק . אחרי שהוא קלט מה שהוא עשה זה היה מאוחר מידי … כל הזאבים קפצו עליו לנקמה והרגו אותו .
צרחתי מכאבים כמו שלא צרחתי בחיים שלי . ראיתי לעצמי את העצם ואת כל כלי הדם … הזאבות הביטו ביי וראיתי דמעות גדולות בעינייהם .. הן מיואשות כמוני ! שוב הבכי ההיסטרי , שוב היאוש …
ונזכרתי … סבתא לימדה אותי לרפא .
הוזזתי בזהירות רבה את הרגל הצידה (זה מאוד כאב!!מאוד!!) וכיוונתי את ידי על הפצע המחריד ועצמתי את עיניי בחוזקה , היה מאוד קשה להתרכז כשהדם זורם מהרגל כמו נהר והכאב גורם לי כמעט לאבד את ההכרה , אבל הצלחתי להוציא את האור הורדרד שלי מהידים ולשלוח אותו על רגלי , לקח לי המון זמן ומאמץ להגדיל אותו כדי שהוא באמת יעבוד , שמתי את ידי על הפצע השורף והכדור אור נכנס לתוך רגלי .

בהתחלה לא הרגשתי כלום . לא כאב ברגל ולא שום שינוי , ואז אחרי 2 דקות הכאב חזר בוואט אחת – ופי שלוש !!! כאב לי ב ט ר ו ף !! צרחתי ובכיתי והרגל שלי התנפחה בכל חלק כשכדור האור עבר בה , הרגשתי כמו אש ששורפת לי את כל השוק ולא הצלחתי לנשום סדיר !! אחרי עינויי גהנום שארכו לפחות חצי שעה הנפיחות ירדה בווואט אחת והכאב נעלם לחלוטין , כאילו לא היה . התיישבתי והוזזתי את הרגל שלי ימינה ושמאלה – כלום ! הרגל רק נראתה הרבה יותר דקיקה והיו עליה כמה צלקות מכוערות , הכאב נעלם כלא היה !!!
חמשת הזאבים באו לקראתי והביאו לי כמה תפוזים , אומנם הם לא היו כ"כ טעימים אבל לא אומרים לא לשום מאכל שמוצאים כאן . שטפתי את פניי במיים שהיו בשלוליות הגדולות והמשכנו במסע .
כל האדמה היתה בוצית מלאת שלוליות ענקיות , מזל שיש לי מגפיים ולא את האולסטר הקרועות שבסוף החלטת…החלטנו לזרוק .
אני כבר מתגעגעת אליה … ואל אבא .. ואמא … אל כולם .
המשכנו לעבור בן השלוליות והתחלנו לעלות בשבילים לכיוון המזרח . עלינו והלכנו על סוג של גבעה משונה ועל אבנים ענקיות .. היה קשה אבל ההיתי נחושה להמשיך למרות הצליעה ברגל ..

" הי ילדה , תעצרי " הסתובבתי במהירות וראיתי את כל הזאבים מעולפים מאחורי , מולי עמדו חבורת גברים דיי מבוגרים עם חרבות וסכינים שלופים
ומשום מה … יש לי דה-זה-וו …


תגובות (7)

תמשכי אני מתה שהיא תגיע כבר לבית שלה =)

14/08/2011 15:54

העהאהעאהאעהעהעאהעהאהעהעההאהעהעאההאעה!!!!!!!
אני כל כך שמחה שהמשכת שאת לא מבינה!!!!!!!
איזה מהמם!!!!!!!!!1
אני דורשת המשך בדחיפות!!!!!!!!
וסורי אני גרועה ברעיונות…במיוחד בשמות…אז אם אני ינסה לעזור זה רק יקלקל:/

14/08/2011 21:58

מהמם!
אני ממש שמחה שהמשכת סוף סוף!
אבל אני שוב אומרת את זה כי זה ממש מפריע לי…
זה לא נכון לכתוב בוואט אחת, אלא: בבת אחת,
כי 'וואט' זה כמו וואט שיש בחשמל… טוב, זה לא כמו זזה.
אז אל תשני את הפרקים שכבר כתבת אם זה קשה לך, אבל בהמשך תנסי אם את יכולה לכתוב בבת..
:)

15/08/2011 00:22

היי טליה
תמשיכי לכתוב בבבקשה !!!

בקי

19/08/2011 18:36

מממממ…..לא הגבתי?
חשוד..O.o
אההההה!!!!!!!!!!!
התגובה של קאופמי זאת בעצם אני ח_ח
בכל אופן אני ממש בוכה פה כי אין המשך!!!!
איפה הוא לעזשניץ?!

21/08/2011 04:04

:׳(

21/08/2011 13:49

???????
:/

21/08/2011 20:39
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך