חברה..? את פוגעת בי.. [ ממליצה לקרוא..]

היי, את , כן את , זאת שאמורה להיות איתי תמיד, זאת שאמורה לנסות להבין אותי. זאת שלא תשפוט אותי, זאת שתדע להצחיק אותי, זאת שתדע לאהוב אותי, זאת שתדע לכבד אותי
החברה הכי טובה שלי. אז כן. את קיימת אבל את לא יודעת שאת פוגעת בי כל פעם מחדש.
את מצחיקה אותי, אני שוכחת מהעולם וזה לא כי רע לנו בעולם הזה. את לימדת אותי ככ הרבה.
ומי שאני זה הרוב בזכותך. ואת עדיין תומכת בי , אבל אני מרגישה שהתרחקנו מהשטויות הכי קטנות.
אמרתי לך כבר 100 פעמים שאת פוגעת בי, שהתרחקנו ואת אמרת שאלו סתם שטויות.
אבל לאץ תנסי להכחיש, תנסי לשקר, תנסי לרמות אבל את מרמה רק את עצמך. לא אותי.
שאנחנו נפגשות יש הרבה שתיקות מביכות, הרבה מתחים, היינו נפגשות כל יום כמה פעמים ביום ועכשיו פעם בשבוע בקושי נפגשות. פעמים במקרה הטוב. את לא יודעת שקשה לי המחשבה על לאבד אותך? שאומרים לי 'תתרחקי ממנה, היא רק פוגעת בך' אבל זה לא ככ פשוט כמו שזה נשמע, זה כואב וזה קשה כי אני מרגישה ריקה ככ. התרחקנו ואת האמת זה טוב לשתינו, אחריי שמונה שנים קצת מרחק. אבל למה בצורה שפוגעת בי? ואת עוד יודעת את זה? ואת לא היית ככה ליפני שנה בערך? למה? למה את לא עונה לי? את מתנהגת כאלו לא קרה כלום. כאלו נשארנו 'אסיה נולשה,' שתי שמות, בן אדם אחד. אבל לא, זה לא ככה, זה ממש לא ככה, זאת מסכה, קשה לי, את פוגעת בי, הבן אדם שהכי חשוב לי פוגע בי, בכל מיני דברים, אולי תגידי שאני מגזימה, אבל ניסית לשים את עצמך במקום שלי?, לקבל צעקות מההורים על זה שאני כופרת, אולי הם לא אומרים את זה אבל הם חושבים ככה, והם היו הרבה יותר מאושרים עם בת מאמינה וחמודה עם חצאיות. לקבל צעקות יותר נכון נזיפות קלות,מההורים של ציונים לא כאלה רעים. אבל לא כאלה טובים, לחיות בחדר עם שני בנים, להתמודד עם הבעיות האישיות של המשפחה, שאת יודעת אותן, ניסית לשים את הבעית קריאה ה'דמיונית' שלי? את לא יודעת איך אני רואה כשאני מנסה לקרוא, וזה לא מונע ממני לכתוב סיפורים. את לא יודעת מה זה לקרוא משהו אחד ולהבין אחר, ולקלוט לאט יותר בדיבור, זה קשה ואני מתמודדת עם כל פעם מחדש, אבל את לימדת אותי שרחמים עצמיים לא יעזרו, בגלל זה יש לי את הכוח להתמודד עם הכל, וככה אני, כי טוב לי, כי אני אוהבת את עצמי ואת החיים שלי, ואני שמחה עם ההחלטות שלי, ועם מה שאני אוהבת ומה שאני שונאת ושלא חסר לי כלום, אולי את חושבת שאני מתעלמת ממך? מהבעיות? אבל אני שואלת, בודקת, מנסה לעזור, מבררת, לא יושבת בחיבוק ידיים. אני לא אומרת שאני מסכנה או משהו ואצלך הכל טוב כי שתינו יודעות שזה לא ככה. אני אומרת שאת לא יודעת מה קורה איתי, זה נהיה קשר של חברות בשביל לצחוק שמשעמם ולא בשביל לתמוך, להשתגע, לאהוב, להתחרפן, להתעצבן, לשנוא, לכעוס ולכאוב ביחד. חברה שלי, יקרה שלי, משוגעת שלי, מושלמת שלי, מטרידה שלי, פרחה בסטעייל שלי, חצי שני שלי? טמטום שלי? מעיים שלי? הכינויים האלה, שכיניתי אותך בהם בשלוש שנים האחרונות, הם נעלמו, וכך גם ההרגשות שמאחורי כל כינוי, כל כינוי מדבר על מספר פגישות או פגישה שלנו, מספר פעולות שנהגנו לעשות ביחד.
את מיוחדת, וחשובה לי מאוד. אבל חברה את פוגעת בי אני אפילו לא יודעת איך, בהתנהגות באדישות ואולי זאת בציפייה שלך ממני. אני יודעת שאת חושבת שאני מדמיינת אבל אני לא. אני מאמינה בזה..
את השתנית אבל גם אני,אנשים משתנים וזה בסדר, אבל השינוי שלך פוגע, חלק ממנו, היית שקטה, חמודה, מופנת,סגורה, מרוחקת, עדינה, והיום את דעתנית, מרגישים את הנוכחות שלך, פתוחה, צוחקת, משתגעת הכל! וזה לא אמור לפגוע בי וזה לא פוגע רק בי, אבל לי יש אומץ לא לשבת בחיבוק ידיים ולהגיד משהו, להציל את החברות שלנות עוד ליפני שיהיה מאוחר מידי!, אני השתנתי, נפתחתי לכולם רחשתי בטחון, צוחקת מודעות עצמית גבוהה, הולכת עד הסוף, שוב הרוב בזכותך, אבל לאחרונה זה מרגיש כאלו את ביקורתית כלפיי מאוד, כל צעד שלי. שאת צינית מאוד, שאת לא משתפת אותי בכלום. שאת רוצה לדעת עליי אבל לא נותנת לי לעזור לך. לא משנה במה את סגורה אליי אבל לאחרים לא. אולי לאחרים את לא מספרת הכל, אבל זה שונה, את מרוחקת. מאוד עד כדי כך שזה כבר כואב לי.
אני מרגישה שכשאני שואלת משהו לא אכפת לך אלא אם זה עוזר לך/ יוצא לך משהו מזה.
שאם אני שואלת משהו יותר מפעם אחת, אפילו אם זאת לא אותה שאלה את צועקת עליי שאני מגזימה. אני מרגישה צורך לזייף חיוך שאת פוגעת בי. חברה שלי אני אוהבת אותך. אבל את פוגעת בי. אולי אם תקראי את זה [ ואת לא תקראי הכל.. ארוך לך מידי.] זה יגרום לך לשאול את עצמך שאלות, חוץ מ'מה היא רוצה ממני?'. מקווה שזה יגרום לך לתהיות, שתרצי לדעת או לשאול או להבין. אני מקווה שתשאלי אותי את השאלה 'למה הסתרת את זה ממני?' אבל לא הסתרתי. אמרתי את לא רצית לשמוע או לראות את המציאות הזאת. זה לא בא לך בטוב. אני מרגישה שאני עושה בשבילך מעל ומעבר[ הרבה מעבר.] ואת לא מתאמצת בשבילי. את תומכת ומעודדת. אבל את הסיבה לפגיעות במסווה לפגיעות אחרות, ואת הסיבה לכאב הזה. ליפני שנה לא חשבתי שאני אחשוב את כל זה עלייך. אבל מסתפר שהכל יכול לקרות. אני מאוד מקווה שהבנת מזה משהו. ושתנסי לעזור לי לעזור לך. אני מתגעגעת אלייך חברה משוגעת שלי. אוהבת ואוהב תמיד.