שנאה בין שתי ממלכות פרק -34-

טוב, אני לא יודעת כמה הפרק הזה משנה למישהו מאחר וכמעט חודש וחצי לא העלתי..סתם כי הייתי עצלנית, או סתם כי לא הייתה לי מוזה, או סתם כשכל פעם רציתי לכתוב מצאתי תירוץ אחר למה לא לכתוב, תבחרו מבין האופציות שבא לכם.
אבל בסופו של דבר התיישבתי לכתוב, אני יודעת שזה לא פרק ארוך, כמובן שהייתם מצפים לזה אחרי כמעט חודש וחצי בלי אבל נו זה מה שיצא לי…
אני רק מקווה שמישי בכלל זוכרת, אני אזכיר טיפה.
קסנדרה בת הסדר האחרונה נתונה בלחץ מצד ה"אני עצמי" שלה שדורשת ממנה להרוג את כריסטופר בטענה שכך תביא את השלום על הממלכה,
אלפונסו ואולף מתכננים להרוס את הממלכה, וביחד עם שרשרת המסדר הם עם צעד אחד נוסף לקראת ההרס.

פרק -34-
"אני לא מבין מה אנחנו עושים כאן. מה זה עוזר שאנחנו יושבים בספריה המזורגגת וקוראים במקום לצאת ולחפש אחר השרשרת?!" אמר כריסטופר בכעס.
זו הייתה שעת צהריים מאוחרת. כריסטופר, אלפריק ואדריאנה ישבו בספריה המלכותית עוברים על ספרים שאולי יתנו רמז שיוכל להציל את קסנדרה.
אלפריק הרים את ראשו מהספר שקרא ושאל בעייפות, "ואיפה אתה מציע שנחפש את השרשרת?"
"אני לא יודעת, אבל זה עדיף על פני ישיבה בספריה. עברנו על אלפי ספרים ואפילו לא רמז אחד. אין לנו מספיק זמן לכך! אנחנו חייבים לעשות משהו!"
אלפריק הסתכל על כריסטופר ואמר, "אני יודע שאתה מודאג ממצבה של קסנדרה, מי כמוך רוצה שהיא תחלים, אבל אתה מבין שאני לא יוכל לעזוב הכל ולחפש אחר שרשרת אבודה, שאולי נעלמה לעולם."
"במקום זאת," אמר. "אנחנו יכולים להסתכל בספרים ולחפש אחר מידע שיעזור לנו להציל את קסנדרה בדרך אחרת."
כריסטופר ידע שהוא צדק, אבל המחשבה שקסנדרה שוכבת בתוך תא הכלא, ואין דבר שביכולתו לעשות הרגיזה אותו. הוא הרגיש כל כך חסר אונים.
כריסטופר נעמד בכעס ואמר, "אני מצטער, אבל אני לא יכול!! אני לא יכול לשבת כאן כשקסנדרה שוכבת בתא הכלא המסריח כאילו היא פושעת."
אדריאנה הביטה על כריסטופר בדאגה ואמרה, "כריסטופר, אתה יודע שאנחנו לא יכולים לשים אותה במקום אחר, הכוחות שלה גדלו, ולכן לא רלוונטי להכניס אותה לחדר, היא חייבת להיות מוקפת בברזל מכושף כדי לעקב אותה, אפילו בקצת."
"אבל מה אנחנו מחפשים?" שאל כריסטופר בייאוש והרים ספר באקראי.
"אנחנו מחפשים הסבר שיכול לעזור לנו להבין את הקסם שבקסנדרה, אולי נוכל להבין איך לרפא אותה מבלי להשתמש בשרשרת," אמר אלפריק.
"אני יורד למטבחים לשתות כוס מים," אמר כריסטופר ועזב את החדר.
אדריאינה הביטה בכריסטופר עוזב את החדר ונאנחה.
קסנדרה התעוררה בתוך תא קטן ומצחין. היא התרוממה במהירות והבחינה שהיא בתוך הכלא. היא ניסתה לפתוח את דלת התא, אך היא הייתה נעולה.
"הלו, מישהו כאן?! שמישו יבוא לעזור לי, בבקשה!" צעקה קסנדרה בפאניקה. היא לא הבינה איך הגיעה לכאן.
הדבר האחרון שזכרה היה כשניסתה להרוג את כריסטופר.
"כריסטופר," אמרה קסנדרה בשקט. היא הרגישה חץ של כאב ישר בליבה. היא זכרה את המבט ההמום על פניו כשניסתה להרוג אותו. אבל היא הייתה חייבת, היא הייתה חייבת להרוג אותו, זאת הייתה הדרך היחידה, כך האני העצמי שלה אמרה לה. וכאילו למשמע מחשבותיה קסנדרה הבחינה ב"אני העצמי" מסתכל עליה בחיוך.
"מה את רוצה ממני?!" שאלה קסנדרה בשקט ועשתה כמה צעדים אחורה, מנסה להתרחק מהנערה שעמדה מולה מחייכת חיוך מלא רוע.
"אנחנו תקועות כאן, כי את לא מילאת אחר הוראה פשוטה, להרוג את כריסטופר," אמרה "אני העצמי" בכעס.
"אני לא רוצה להרוג אותו," אמרה קסנדרה בשקט. "אני אוהבת אותו!"
האני העצמי צחקה ברשעות ואמרה, "אוהבת אותו?!" היא הסתכלה על קסנדרה ואמרה, "תמשיכי לאהוב אותו גם אם הוא יהרוג את סבתא שלך, את אחותך?!"
"את חברה שלי כבר הרגת, מזה כבר משנה?!" אמרה קסנדרה בתסכול, היא נפלה בייאוש על הרצפה והעבירה יד בשערה.
"קסנדרה," שמעה האחרונה את קולו של כריסטופר ליד התא. היא סובבה את ראשה להביט עליו מסתכל עליה בדאגה. "את בסדר?"
"כן, אני בסדר," אמרה בשקט. להפתעתה דמעות זלגו במורד לחייה, והיא מהירה למחות אותם.
כריסטופר התיישב על הרצפה כך שהיה בגובה עיניה של קסנדרה. הוא הסתכל עליה, היא נראתה כל כך עצובה והוא רצה כל כך להיכנס לתוך התא, למחות את הדמעות שזלגו על לחייה, את העצב והכאב שלה, אבל הוא ידע שאלפריק לא יאהב את הרעיון, במיוחד שעכשיו כוחותיה של קסנדרה גדלו והוא יודע שהיא רוצה להרוג אותו.
"למה אתה כאן, כריסטופר?" שמע את קסנדרה שואלת.
הוא הסתכל עליה ואמר בפשטות, "כי אני אוהב אותך."
"איך אתה יכול לאהוב אותי, אני מפלצת!"
כריסטופר הכניס את ידו אל בין סורגי הדלת ותפס את ידיה של קסנדרה בידיו ואמר, "את לא מפלצת! זה פשוט אי הבנה, אלפריק ואדריאנה למעלה עושים ככל יכולתם כדי לתקן את זה."
קסנדרה הסתכלה על ידו, היא שמעה בראש את "האני העצמי" צורחת לה לתקוף אותו, אבל היא לא הייתה מסוגלת. היא אהבה אותו כל כך ולכן אמרה, "כריסטופר, בבקשה תלך! אני לא רוצה שתיפגע, בבקשה תלך."
היא התקרבה אליו עד כמה שיכלה ואמרה, "אני אוהבת אותך כריסטופר, אני אוהבת אותך כל כך, אני לא רוצה שתיפגע ממני."
במשך כמה שניות הם הסתכלו אחד על השני, מחזיקים ידיים עד שכריסטופר אמר, "אני לא אפסיק לחפש פיתרון, אנחנו נצא מזה, אני מבטיח!"
ובמילים אלו עזב את המרתף.
אלפונסו שעמד נסתר מאחורי אחד השריונות שעמד בצד. חייך בשביעות רצון, כעת שידע שקסנדרה מחזיקה בטבעת המסדר הוא יכול להשלים את המעגל.
כריסטופר שעלה בחזרה לספרייה שמע את קולותיהם של אדריאנה ואלפריק. הוא נכנס לתוך החדר כשהם הבחינו בו והשתתקו.
"מה קרה?!" שאל בעייפות.
אלפריק החליף מבט עם אדריאנה ואמר, "אני חושב שמצאתי דרך לרפא את קסנדרה."
במשך כמה שניות כריסטופר הביט באלפריק, המום. ואז חיוך ענקי הפציע על פניו. "למה אנחנו מחכים?!" שאל.
"כריסטופר, זה לא כל כך פשוט. זה כולל טקס ארוך ומאד מסוכן שאם הוא לא יילך כמו שצריך קסנדרה יכולה למות," אמרה אדריאנה.
כריסטופר הביט בשתיהם ואמר, "אז אנחנו נצטרך להיות מאד זהירים."
אלפריק הנהן בראשו ואמר, "אוקי, זה טקס מיוחד שיתקיים בעוד יומיים מעכשיו, כאשר יהיה ירח מלא, בארמון ההרוס של אלביון."
"מעכשיו נצטרך להיות מאד זהירים ו—"
אבל אלפריק לא הספיק לגמור את המשפט כי קול נפץ חזק נשמע. כריסטופר ואדריאנה החליפו מבטי אימה, הכל בא מקומת המרתף.
"קסנדרה," אמר כריסטופר בפאניקה. הוא פתח את דלת הספרייה וירד למטה במהירות. דלת התא הייתה פתוחה ושום סימן לקסנדרה.
"לא!!!" צעק כריסטופר בייאוש.
אדריאנה ואלפריק שהגיעו לתחתית המדרגות והבחינו בדלת התא הפתוחה נעצרו בבהלה.
"לא הייתי צריך להשאיר אותה לבד, אני כל כך טיפש!" אמר כריסטופר בייאוש.
"כריסטופר, אם אלפונסו גילה על קסנדרה והוא יודע שהיא בת המסדר האחרונה ולקח אותה אז אנחנו בצרות."
"למה?!" שאל כריסטופר.
אדריאנה שכמו רעם ביום בהיר הבינה את משמעות הדבר אמרה בפחד, "אז אלפונסו ישתמש בקסנדרה כדי לחסל את כל ממלכת אלביון עד האחרון שבהם."