׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 19-

פרק 19-
מנקודת המבט של עידן-
יא ראבי שליי אני לא יכולל
נופר קומה מתחתיי, ואני עסוק בלבלוע את הפה של ענבל. הפה האלוהי הזה אדונייי
המוח הטמבל שלי מנסה לעצור, אבל אני מוצא את עצמי צמוד אליה, מלטף את הגוף שלה ונעצר בחזה.
״אני לא יכול״ מלמלתי והתרחקתי ממנה. יא אללה אני בן זונה
״ללכת?״ היא שאלה
״כן״ מלמלתי והתיישבתי על המיטה, משחזר את מה שהלך כאן
דפוק פשוט דפוק
מה אתה מנשק את חברה של אחותך יא טמבלל מה?!?
אבל איך היא מנשקת יא אללה..
״הנה אתה״ שמעתי את נופר
״אה?״ מלמלתי והרמתי את הראש
״רצית קצת שקט?״ היא שאלה והתיישבה עליי
״כן״ אמרתי בשקט
״אז אני מפריעה?״ היא שאלה בחיוך
״את אף פעם לא מפריעה״ אמרתי ונישקתי אותה, מנסה להעיף את ענבל מהראש שלי.

מנקודת המבט של אסי-
הלכתי למועדון של חבר קרוב, טוויטו.
״הופהה תראו מי כאן!!״ שמעתי מהכורסאות בצד. הסתכלתי הצידה וחייכתי
״אהלן״ אמרתי לטוויטו ולשאר, בודק על הדרך את הבחורות שאיתם.
״אמסלם יורד אל העם, יפה יפה״ איזה דבע אמר. התיישבתי ולקחתי נרגילה מהפינה

הייתי מסטול לאללה. קמתי מהספה והתקדמתי לבחורה שהייתה מוכרת לי.
״דנה?״ מלמלתי. היא הסתובבה אליי ונעצרה. הבחור שהיה איתה קלט אותי והתרחק.
״מה אתה עושה כאן?״ היא שאלה והתרחקה ממני
״מחפש זיון. מה איתך?״
״הולכת״ היא אמרה והלכה. תפסתי ביד שלה ולקחתי אותה הצידה
״אסי, אני לא זיון״ היא אמרה כשהצמדתי אותה לקיר
״חס וחלילה״ אמרתי בחיוך והסתכלתי עליה.
״מה אתה רוצה?״ היא שאלה.
״כוסית כמוך״ אמרתי והתקרבתי אליה
״אתה שיכור״ היא אמרה והניחה את היד שלה על החזה שלי
״אחלה, ככה אני אשכח את מה שקורה כאן מחר״ אמרתי וליטפתי את המותניים שלה
״תעוף ממני״ היא אמרה ודחפה אותי ממנה. התנגשתי בבלונדה כוסית.
״היי״ היא אמרה בחיוך ונשכה את השפתיים שלה. חייכתי.
״אהלן״
״אתה בא?״ היא שאלה בחיוך וליטפה אותי
״אחרייך״ אמרתי, והיא משכה אותי לשירותים.

מנקודת המבט של ענבל-
בלילה, יצאתי מהבית של נתן, חבר טוב שלי. אני חייבת למצוא דירה קבועה, כבר לא נעים מליאן והמשפחה שלה. אם אני אשאר בבית שלהם עוד זמן אני לא אשלוט בעצמי ואגרה את עידן. והוא לא רוצה את זה. הוא לא רוצה אותי.
עברתי רחובות על גבי רחובות, כי המכונית שלי נשארה בבית של אמסלם. ואז ראיתי דמות מוכרת בסוף הרחוב. התקדמתי לשם, ולאט לאט התחרטתי.
לירון.
״שיט, שיט, שיט..״ מלמלתי וחזרתי אחורה. כל כמה שניות העפתי את המבט אחורה כדי לוודא שהוא לא מאחוריי. פתאום הרגשתי ידיים מושכות אותי מהמותניים. לירון.
הוא הצמיד אותי לקיר באחת הסמטאות.
״כמה זמן עבר״ הוא מלמל וליטף אותי.
״לירון, די״ אמרתי, מנסה בעדינות. הוא נצמד אליי ונישק אותי. פעם הטעם של הלשון הזאת היה הדבר שהכי רציתי, עכשיו זה מגעיל אותי
״תעוף ממני״ אמרתי וניסיתי לדחוף אותו ממני. הוא מצץ לי את הצוואר בחוזקה. הייתי על סף דמעות.
״לירון די!״ צרחתי.
״שקט!״ הוא צרח ושיחק עם הכפתור של הג׳ינס שלי.
״לא!״ צרחתי בבכי.
״כמה שפחות בכי זה יהיה יותר חלק״ הוא אמר ופתח את הכפתור. ברגע שהוא הוריד את מכנסיו דחפתי אותו בכל הכוחות שנשארו לי והתחלתי לרוץ.
״תענה בבקשה״ מלמלתי בבכי בזמן שרצתי
״הלו״ שמעתי את הקול של עידן
״עידן אתה חייב לעזור לי..״ מלמלתי בבכי, ולירון תפס אותי וניתק את הפלאפון.
״לירון דיי!!״ צרחתי בבכי כשהוא החזיר אותי לפינה
״את ביקשת את זה כשהבאת את הבריון ההוא להרביץ לי״ הוא אמר והוריד לי את החולצה.

מנקודת המבט של עידן-
הורדתי לנופר את החולצה המכופתרת ולא הפסקתי לנשק אותה. כבר שבוע שלא היה לנו לילה של שנינו
״אני אוהבת אותך״ היא מלמלה ונישקה לי את הצוואר. הפלאפון שלי צלצל. הסתכלתי על הצג. ׳ענבל׳.
״תנתק״ נופר מלמלה ונאנחה. עניתי.
״הלו״ אמרתי. שמעתי אותה מתנשפת
״עידן אתה חייב לעזור לי..״ שמעתי אותה בוכה. התיישבתי.
״מה ק..״ התחלתי, שמעתי אותה צורחת והפלאפון התנתק. שיט.
״מה קרה?״ נופר שאלה כשנעמדתי והתלבשתי.
״סאמקק אני חייב לעוף״ אמרתי וטסתי החוצה מהבית, מנסה למצוא דרך איך להגיע אל ענבל.