תחת כישוף-1

סיפורנו מתחיל במקום לא מעט מוזר, אוניברסיטת דוקווטס.
הייתה זאת השנה החמישים מאז הקמת האוניברסיטה שנראתה בדיוק כמו אוניברסיטת אוקספורד רק קצת יותר אפלה, סטודנטים חדשים הגיעו בכמותיות כמו בכל שנה. התלמידים הגיעו בדרך מסוימת, כל תלמיד היה נכנס לארון בחדרו אומר את המילה: "alonzy" ואז היה מוצא את עצמו בתוך רכבת בלתי נראית שנוסעת ברחבי אנגליה עד שהיא מגיע לאוניברסיטה.
ריין גרין הביאה את כל בגדיה שרובם היו שחורים, כחולים, ואדומים, ארזה מזוודה שבתוכה הכניסה כל דבר שהייתה צריכה, ואת השרביט שלה נשאה בידה. שרביטה נבחר בשבילה ברגע היוולדה, זה היה שרביט עשוי מעץ דפנה שחור, דבר שבני אדם לא יודעים שקיים ורק העובדה שזה עץ דפנה לא מבשר טוב.
בעולמה עץ הדפנה היה עץ חשוב ועוצמתי, הוא יכל להביא לך את כל מבוקשך אבל לרוב הוא הביא הרס עצמי ומרחץ דמים של אנשים שרצו להשיגו. בתוך השרביט היה חוט מזנב חד קרן ודמעת היפוגריף, גם לא סימנים טובים במיוחד, תלוי את מי שואלים.
היא נכנסה לארונה שהיה חצי ריק ברגעים אלא ואמרה אלונצי, כמובן שהיא מצאה את עצמה ברכבת בוהה בנופי אנגליה ובקבוצה קטנה של סטודנטים בדיוק כמוה.
נערה בעלת שיער סגל עד הכתפיים, עגיל בגבה בצורת שן נמר, נמוכה שלבשה שמלה שחורה ומעט בובתית, נער עם שיער חום ופרוע, עיניו היו ירוקות כחולות והוא נראה כמו החנון שהיה, ונערה ג'ינג'ית אדמדמה, עיניים חומות ירוקות שלבשה חולצת גולף.
"שלום" אמרה ריין ובחנה את כל יושבי הקרון בעין חדה.
"שלום שלום אני הוא רוראן מרינו אבל את יכולה לקרוא לי רורי!" אמר הנער בהתלהבות יתרה, הוא נראה מעט צעיר מדי בשביל אוניברסיטה. "אלא הן איימי ואלקסה" הוסיף וריין בחנה את הנערות בזמן שהוא הצביע על כל אחת מהן כשאמר את שמן.
"נעים להכיר את כולכם" אמרה ריין.
ביום זה בקרון הקטן, ארבע צעירים ישנו את העולם. והכל יתערבל בעתיד או עכשיו,
תצפו ותקראו על האויב הבלתי נאהב.