יום עקום

זה מתחיל בבוקר בהיר
אין דבר המזהיר
שהנה מתקרב לו עוד יום עקום
אם הייתי יודעת לא הייתי ממהרת לקום
הייתי יושבת כל היום ועושה כלום
כי מה הטעם להתאמץ
אם בסוף הכל מתפוצץ
כי זה עוד יום אחד כזה
שדבר לא יוצא
כמו שאני רוצה
ובכל זאת אני מצפה

יום עקום
הלוואי ולא תבוא לביקור
כי אתה כזה מלא ניכור
אני רוצה ישר
אתה רוצה סיבוב
אני רוצה שמח
אתה רוצה כאוב

מתעקש לעשות הכל
ההפך הגמור מרצוני
וזה בכלל לא בשליטתי
ואם מישהו שם למעלה מכיר אותי
יודע שאני לא אחת של "באופן מקרי"

אני רוצה טוב
אתה מביא רע
אני רוצה ליטוף
אתה מביא מכה
אז אני משתדלת לשתוק
לא להגיד הרבה
כי מי יודע מה יבינו מזה
ביום שכזה

אז אני משתדלת לא לזוז
כי מי יודע מה יגרם
ואולי עדיף בכלל ללכת למקום שומם
ליום אחד בלבד
עד שיגיע יום יותר נחמד
לא יזיק להיות קצת לבד

ואיך בכלל אני מעיזה לכתוב
בטח יחשבו שאני לא יודעת קרוא וכתוב
או שהשתלטו עליי שדים ורוחות
אין לדעת מה יביא יום מלא תהפוכות
שעושה בי רק שמות

ואיך בכלל אני לא מתביישת
להיות כזאת מנותקת
מהמציאות, מההגיון
משכנעת את עצמי
שזה רק עוד יום
ומחר הכל יעבור
והכל יהיה נכון
יום מקולל, שלא יצליח אותי לשבור

ואיך אני אוהבת
מדי פעם לשכוח
שאני זה בגללי
ואין לאן לברוח
או את מי להאשים
בימים קשים.